את שושנה ויג, משוררת ובעלת הוצאת פיוטית, אני מכיר חודשים ספורים בלבד. היא פנתה אליי לצורך עריכה לשונית לספר האחרון שראה אור בהוצאה שלה, ושמו ערפִלית, מאת יוסף ש'. כשפנתה אליי יום אחד בהצעה להתמנות לעורך ראשי של כתב עת חדש שהיא מייסדת, אני מוכרח לומר שלא התלהבתי, בלשון המעטה. מבול של כתבי עת לספרות שוטף את ארצנו, אז מה יתרום עוד כתב עת לאוסף?
אלא שאז באה ההפתעה הגדולה: כתב העת ייקרא עבריתון. כבר הצליל של השם כבש אותי. "עבריתון - כתב עת אחר," מלמלתי לעצמי, וההתרגשות אחזה בי. מיד הסכמתי למינוי, אף שמעולם לא ערכתי כתב עת בעבר ולא ממש ידעתי לאן אני נכנס.
מרגע שקיבלתי על עצמי את המינוי כעורך הראשי של עבריתון התחלתי לפעול בשצף-קצף: דבר ראשון, עיצבתי את סמליל כתב העת, הסמליל שאתם רואים מצד ימין למעלה, אחר כך פתחתי דף פייסבוק והוספתי בו דפים, וכמובן, פתחתי תיבת דוא"ל מיוחדת לשליחת יצירות. בעצה אחת עם שושנה ויג ניסחנו תקנון וקול קורא, והופ... תוך שעה-שעתיים כבר היו לנו כעשרים אוהדים לדף.
אנשים החלו להתעניין, מה זה עבריתון הזה, אט-אט זרמו היצירות, השאלות וגם הבעיות. אף שהכול כתוב בתקנון אנשים לא הפסיקו לשאול שאלות, והיו כאלה ששלחו יצירות בניגוד מוחלט לתקנון.
שושנה ואני התחלנו לעבוד בשיתוף פעולה פורה, היא השיגה קוד בינלאומי לכתבי עת ואני מיינתי יצירות שהגיעו לתיבת הדוא"ל של עבריתון. היא עמלה להשיג סקופ בצורת מאמר ממצרים ואני התחלתי את הקשר עם בית הדפוס, קשר שהתבסס והעמיק במיוחד מאז ששושנה טסה לארצות הברית. שושנה ואני עומדים בקשר רציף ויום-יומי בדוא"לים ובשיחות סקייפ ומתייעצים ביחד על דרכי הפעולה.
היצירות החלו לזרום, והגיעו, ברוך ה', לא מעט יצירות. אני מוכרח לומר שהופתענו ממספר הפניות לתיבת הדוא"ל, שהרי כל פרסום כתב העת נעשה בפייסבוק ובפייסבוק בלבד. עד כדי כך הופתענו שהחלטנו להקדים את מועד סגירת הגיליון בחצי חודש. בכל זאת, תקציב הגיליון מוגבל והיה לא הוגן להמשיך לבקש לשלוח יצירות שבוודאות ידוע כי אין מקום להכניסן לגיליון.
דף האוהדים של עבריתון נפתח לפני כחודשיים והספיק מאז לצבור כ-220 אוהדים, ותמיד מדברים עליו (כרגע 39 מדברים עליו, לדוגמה). אכן, הישג מרשים!
עבריתון - כתב עת אחר
כתב העת עבריתון עדיין בחיתוליו, ובקרוב יצעד את צעדיו הראשונים בעולם כתבי העת. הוא ממש בתחילת הדרך, עדיין לא מגובש, מבולבל-משהו ומנסה למצוא את דרכו. ועדיין, יש כמה התוויות שכתב העת שואף ללכת בהן כדי לשמור על עצמיותו, עצמאותו וייחודו. התוויות אלו מנוסחות יפה בתקנון, ואלה עיקריהן:
- כתב העת יהיה פתוח לַכול וחופשי מתפיסות כלשהן, ללא הבדל דת, גזע, מין, עדה או השקפה פוליטית;
- כל גיליון יוקדש לנושא מסוים שייקבע על-ידי העורך הראשי והמוציאה לאור;
- בכתב העת יתקבלו בברכה יצירות בעברית יפה, שאינן פוליטיות ואין בהן גסויות או הסתה לאלימות; כתב העת פתוח לפרסם שירים, סיפורים ומאמרים העוסקים בלשון העברית ובספרות העברית.
נוסף על כך, החלטנו שכל יוצר יהיה רשאי לשלוח יצירה אחת בלבד - שיר או סיפור - לפרסום בכתב העת. אבל אז נתקלנו בבעיה: מה עושים עם יוצר ששלח שיר אחד וגם סיפור אחד? לפי התקנון, אפשר לשלוח יצירה אחת בלבד, אבל כאן מדובר בשתי סוגות שונות של יצירה. החלטנו לאפשר למי שמעוניין לשלוח גם שיר וגם סיפור ובלבד שיֵדע שרק יצירה אחת מביניהן תוכל, אם בכלל, להתפרסם - השיר או הסיפור.
לתקן או לא לתקן?
בהיותי עורך לשון חשתי צורך ודחף פנימי לעבור על החומר הרב שהגיע ולעָרכו. אולם שושנה והתקנון עצרו אותי מלעשות כן. ועדיין, החוש הלשוני שלי לא אִפשר לי לשלוח לפרסום יצירות שלא עברו עריכה או בדיקת ניקוד, כך שמצאתי את עצמי עובר על ניקוד השירים ועל הסיפורים לוודא שאין שיבושים או טעויות הגהה. לא ביצעתי עריכה יסודית כי אם הגהות בלבד. אומנם התקנון מבקש לשלוח שירים מנוקדים אבל גם עליהם יש לעבור ולוודא שלא נפלו שגיאות בניקוד. כך גם בסיפורים ובמאמר. לא יכולתי להרשות לעצמי לפרסם סיפורים עם שגיאות הגהה. כאן המקום לספר שכל העבודה על כתב העת - שלי ושל שושנה - נעשית בהתנדבות מלאה ללא תשלום כספי.
אם כן, היצירות המפורסמות בגיליון עברו על ידיי הגהה בסיסית ובדיקת ניקוד בטרם נכנסו לכתב העת.
כתב העת עבריתון נולד בפייסבוק, פעילותו רובה ככולה מתבצעת בפייסבוק, ובפייסבוק אפשר להתעדכן, לשאול, להתעניין וגם להחמיא. עבריתון אומנם נולד בפייסבוק אך הוא בהחלט אינו כתב עת וירטואלי. כתב העת עתיד להתפרסם בקרוב בדפוס, ואפילו נקבע לו ערב השקה בהשתתפות יוצרי הגיליון שיקראו את יצירותיהם. על הפרק עומד גם גיליון מקוון שיכלול את כל היצירות של הגיליון המודפס וכנראה גם עניינים נוספים (סודות מחדר העורך אולי?). אבל עוד חזון למועד.
כתב העת עבריתון נמצא בשלבי לידה מתקדמים, הוא מגשש את דרכו בכרך כתבי העת, מנסה לגבש לעצמו מטרות ברורות ולמצוא את הנתיב המתאים בעבורו שיבדיל אותו מנתיבם של כתבי העת האחרים. תנו לו הזדמנות, אולי תופתעו. לטובה.