כך נראית הסתה פוליטית

צריך לקדם בברכה כל דיון ציבורי המביא לחיסכון בהוצאות המדינה. אפשר בהחלט להבין חלק מהביקורת כלפי הוצאותיו של רה"מ, אבל בסיפור הזה איבדנו לגמרי את הפרופורציות. תצלום האוויר של ביתו הפרטי של רה"מ, שפורסם אתמול בידיעות אחרונות, הוא אחד משיאי ההסתה שמנהל העיתון שפעם הייתה לו מדינה והיום הוא מתאמץ להחריבה בסיוע לווייניו בכלי תקשורת אחרים. נוני מוזס מושך בחוטי הרדיפה הפוליטית אחר נתניהו. מבחינתו (כמעט) כל האמצעים כשרים לפגוע בו. התצלום, בסגנון תצלום האוויר של ביתו של האלוף גלנט, נועד להציג את נתניהו כעשיר מושחת המנותק מההמונים ומטיל עליו גזירות נוראיות. והבזבוז הנוראי - רבע מיליון שקלים לשנה. לא שמענו את "ידיעות" מצייץ משהו על הוצאות ראשי ממשלה קודמים, גם לא על הוצאות אישי ציבור אחרים. מיליונים שילמה המדינה מדי שנה כדי לתחזק את חוות השקמים של שרון ואת ביתו בעיר העתיקה. שמעון פרס העלה את הוצאות בית הנשיא בעשרות מיליונים - ודבר לא נאמר בתקשורת. ומה על הוצאות הלשעברים? כמה הם עולים לנו? למי אכפת. כמה מאמצים משקיעה חבורת העורבים למצוא אבק חשד פלילי אצל נתניהו, ולשווא. מה נשאר לה? להשמיץ ולפרק ולהרוס את נתניהו ולפגוע בתדמיתו. השוו זאת עם חבורת המושחתים הפליליים שנוני מוזס ועיתונו תומכים בה ותבינו את גודל העיוות. נתניהו הרוויח את כספו ביושר. הוא לא קיבל מעטפות ולא עסקות אפלות באיי יוון. יכול היה להרוויח עשרות מונים לו הלך לשוק הפרטי. אבל הוא בחר לשרת את עמו ומדינתו. חלק ממבקריו הארסיים לא תרמו קמצוץ ממה שהוא ומשפחתו נתנו והקריבו למדינה ולעם. קצת כבוד לא מגיע? חכמינו לימדו ש"מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול", משום שכבוד העומד בראש המדינה - כל ראש ממשלה - הוא כבודה של הממלכה. את עצמנו אנחנו מבזים. מדוע המסיכות והצביעות - הרי אין פה דיון ענייני; הוצאות הבכירים מעניינות את חבורת המבקרים כקליפת השום. וההוכחה: תצלום האוויר של ביתו של נתניהו. רק הרבה רצון רע יכול להביא לפרסום שכזה. הרדיפה המתמדת אחר הכלום אצל נתניהו נועדה לשתק את רה"מ מטיפול בסוגיות הבוערות והחיוניות לקיומנו. היא גם נועדה לדחוק אותו לפינה כדי לבצע מהלכים מדיניים התאבדותיים דוגמת שרון ופיצול הליכוד וההינתקות. אנחנו מכירים את תיאוריית האתרוג. יידעו אזרחי ישראל את מי מייצגת אימפריית התקשורת של נוני מוזס - אליטה ותיקה שאינה מקבלת את דין ההיסטוריה, שמסרבת להכיר בעובדה שקבוצות נוספות בעם נכנסו מתחת לאלונקה הלאומית ומובילות אף הן את המדינה. הקבוצה הזאת - שעיקרה נמצא בשמאל הישראלי הישן - מתנהגת כמי שבחרה בברירת שמשון: אם איננו מובילים כמו פעם, שתישרף המדינה! נוני מוזס קיבל אימפריה תקשורתית שגדולה על מידותיו. הוא משתמש בה כמו בריון שכונתי נגד מי שאזרחי ישראל בחרו לעמוד בראשם. הגולם קם על יוצרו, והתקשורת שנועדה לשרת ולהגן על הדמוקרטיה, מתנקשת בה, בראשות "ידיעות". ההצהבה הפוליטית של התקשורת, חיפוש הדם הפוליטי, הם רכיב שובר שוויון בקרב על הדמוקרטיה. איש מהכוחות הליברליים במקומותינו לא יוצא נגד התופעה הבזויה הזאת.