ירושלים בירת ישראל כבר מזמן חדלה להיות עלייה לרגל רק לשם ביקור בכותל המערבי. השבוע הזדמנתי לעיר, שפנים רבות לה בתחומי התרבות והאמנות. פעם אחת לרגל פרויקט משותף לעונת התרבות בירושלים ולמוזיאון ישראל, בשם: "נקודת מגע". ופעם נוספת לרגל סיום שנת הלימודים ותערוכת בוגרים בבצלאל.
בנקודת מגע, יוצרים מתחומים שונים בתחומי האמנות, נפגשו עם העבודות המוצגות במוזיאון ישראל והגיבו עליהן, בהקשרים אישיים ורלוונטיים, בנוכחות קהל רב. המוזיאון נפתח לקהל משעות הערב ועד שעות הלילה המאוחרות, כשכולו מואר ושמח. הכוונה הייתה להנגיש קהל אחר, שאינו מבקר בדרך כלל בהיכל-שן זה, ולגרום לו להיות מעורב. להפוך את חווית הצפייה וההתבוננות לחווית שותפות. זאת השנה הרביעית שבה מתקיים האירוע. הוא מזמין את המבקרים ליצור מקום מפגש אנושי, פתוח לפרשנויות שונות ולמשמעויות שונות, הן בתוך המוזיאון ואף מחוצה לו, בגן הפסלים המואר והנפלא, מול נוף ירושלמי קסום.
ביקרתי בכמה נקודות מגע מיוחדות שצדו עיניי. סטנגה במוזיאון, התקיימה בין הכיפה הלבנה לקיר השחור, היכן שבני אור פגשו בבני חושך. שם נערך וריאנט עתיק ושכונתי של הכדורגל - משחק הסטנגה. שחקני הפועל קטמון ירושלים ואיתם אוהדיהם בחולצות אדומות ודגלים, צורחים בכל הכוח 'יאללה קטמון'.
מעגל אחר תפס אותי בגן האמנות, המגזין: "הבה להבא", במופע שירה בה בועט דור המשוררים הצעיר בכל המזדמן על דרכו. קראו משיריהם הפרובוקטיביים: עודד כרמלי, אמיר מנשהוף, נוית בראל, ג'רמי פוגל, רעואל שועלי ואחרים.
לביקור פסגה בנקודת מגע, מגיע אוטו אוכל של עונת התרבות ומסעדת מחניודה. אמן המיצג הדס עפרת, הזמין כל מי שהצהיר על עצמו אמן ליצור איתו ועם אסף גרניט לאפה אמנותית מעוטרת בשיכרון צבעים. ההשתתפות הותנתה בחתימה על הצהרה וענידת זמזם אלקטרוני עם הכיתוב: "אני האמן" על דש הבגד במשך כל הלילה.
חוויה ויזואלית נוספת הייתה במפגש מסקרן בין שתי יוצרות ביער אחד. בתוך המוזיאון מציגה האמנית יהודית סספורטס תערוכה מרשימה בשם: "שבעה חורפים". עבודת וידאו גדולה מוקרנת ובה מצולמת ביצה מיוערת, הנקראת בשם: "עובדי האור". הכוריאוגרפית והרקדנית מאיה ברינר התמקמה בחלל והפגישה את עבודתה "יער" עם עבודתה של סספורטס.
אמנים חשובים אחרים שהשתתפו בפרויקט הם: מיכה אולמן בעבודתו "מקום" ואפרת נתן בעבודתה "דגל". שתי העבודות, וידאו וסטילס, לא הוצגו מעולם לפני קהל, אלא תועדו לעיני המצלמה בלבד. השאלה הייתה: מה מלמד הזמן על אותן עבודות.