למען הגילוי הנאות זה בהחלט המקום להודות שמבין המסעדות הרבות שסעדתי בהן - יש רק מעטות שהצליחו לשבות את לבי. "מרתה", שבבית ציוני אמריקה בתל אביב (רחוב אבן גבירול 26), היא ללא ספק אחת מהן. מעל לכל היא מסעדה עם אוכל-גורמה, ניתן בה שרות מעולה, ומה שחשוב בוודאי לא פחות: כיאה למסעדה סולידית כמוה - משחר לפתחה קהל תרבותי, מאופק ומנומס, הסועד בין כתליה מבלי להרעיש. מן הסתם אלה סיבות מספיקות בהחלט ללכת ל"מרתה".
"מרתה" ממוקמת בקומת הקרקע של בית ציוני אמריקה ומכילה אולם פנימי ומרפסת קסומה. היא מעוצבת בצניעות יתרה ואיננה מושקעת באביזרים נוצצים. לעומת זאת היא מרוהטת בספות נינוחות, המשרות אווירה רגועה למדי והמאפשרות לסועד אתנחתה קלה בצד ארוחה שלווה.
התעלות ל"מרתה" הגענו בשניים, לעת צהריים, סמוכים ובטוחים מפעמים קודמות שלא איכזבו. מן התפריט נפל הגורל על סטייק-אנטרקוט עסיסי וטעים, שהתעלה על עצמו, ועל "מעורב תל אביבי" - גרסה מקומית של "מעורב ירושלמי", אבל טובה לאין שיעור ממנו. הדברים אמורים במנה הגנה של מבחר איברים פנימיים, עם רטבים מוצלחים ביותר, על מצע של טחינה פיקנטית. שתי המנות היו לעניין והוגשה לצידן גם סודה צוננת, שהרגיעה גרונות ניחרים-לוהטים.
קראמבל התפוחים, שהוגש כקינוח, היה בהחלט יצירת-אמנות. הוא טבל בשטרויזל עשיר ופריך, שממנו בקעו תפוחים חמימים. אספרסו כפול, מהביל וניחוח, סיים קולינריה בלתי-נשכחת.
החשבון: 260 שקל לשניים, טבין ותקילין, והוספנו עליו תשר של 15% למלצרית חביבה, שלא פסקה להתעניין אם האוכל טעים ועונה על צרכינו. את "מרתה" זיכינו במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, ועוד נשובה אליה ממש בהקדם.