סיפורו האישי של המחבר והיות דמותו השתקפות המציאות בה הקומוניזם הטוטאליטרי עמד לפשוט את הרגל, מהווים את הבסיס להצגה מיוחדת זו. אין זה הטירוף והדימיון של "הטרילוגיה הבלגרדית" שעלתה בארץ פעמיים בשנים האחרונות (בסטודיו יורם לוינשטיין ובבית צבי, ורק לאחרונה - בשם "לך לך מארצך" בת' תמונע). ב"המקצוען"- הרעיון המרכזי והפאנץ' ליין מסתכם בזה שהמציאות של שליטת המימשל בגורלו של האזרח, בלי קשר למה הוא עצמו החליט ומדוע דווקא הוא נבחר - מזכירה את ספרו של אורוול "1884". סופר-כושל, שכל ימיו הוציא רק שני ספרים, נבחר לפתע לשמש עורך הוצאת ספרים ממשלתית. נכון, שכאשר השלטון היה קומוניסטי, הוא היה נגדו, אך גם השלטון הרפובליקאי לאחר מהפכות המתרחשות חדשים לבקרים בבלקן, לא היה שונה. מסתבר שהמשטר עוקב ומצוטט לאנשים ומקליט כל מילה שהם אומרים. כך הצטבר ונאסף על גיבור המחזה, כמו גם על המחבר, "תיק" שממנו נוצר החומר למחזה. ובתוך כך, סיפור המחזה - הוא שמהווה את הטריגר למחזאי לשוב ולכתוב ספר לאחר הפסקה רבת שנים טבולה ביאוש. דודו בן זאב הוא הסופר, שמזכירתו הנאמנה בלי גבול, אישה מצודדת ומקסימה, היא גם המאהבת שלו. יעל טוקר, שמשקפי המזכירה מסתירים את יופיה, עוברת לאורך המחזה יחד עם הבוס את כל שלבי ההפתעה, אותם מנחית עליהם האורח המוזר והמפתיע - הסוכן הסמוי לוקה לאבאן. באותה עת, לא רק שסופר מתוסכל (יוסי עיני) עומד לרצוח את העורך באקדחו, כי נמאס לו שספרו נדחה ע"י ההוצאה לאור, ולא משנה שלא העורך החדש, הנוכחי גרם לזאת. הוא בשלו, באחת, מתעקש להגיע למשרד העורך תיאו, כשהוא שתוי עד שדעתו מתבלעת, והסצינה של יוסי עיני המחונן והרבגוני ברגעי הטירוף התוקף אותו שם - היא מהסוערות והמשובבות ביותר בהצגה. ברמת משחקו הוא מזכיר את רפאל קלצ'קין המנוח, שגם תפקיד של שני מילים: "בלונים, בלונים" הפך אותו לאבן דרך בתולדות התיאטרון. כך גם עיני נחרט בזכרון הצופים בתפקידו זה של המשוגע. הסוכן הסמוי, לוקה (אריה צ'רנר באחד מתפקידיו הגדולים ביותר) באלגנטיות, מיסתוריות, כמעט בהיפנוט, מצליח לחדור למשרדו של תיאו, ומביא עמו בסצינה אחר סצינה גילויים כאלה לתיאו, שהופכים את קערת חייו על צידה. למעשה, צ'רנר מחזיק את רוב זמן הבמה, ומהווה את הציר שעליו נע המחזה. הדו-קרב המילולי בין תיאו ללוקה, הוא מעדן של ממש הודות לתרגומה המופתי של דינה קטן בן ציון, משוררת ומתרגמת מהמעלה הראשונה, ומהמקור. הסצינה בה דודו בן זאב נחשף הודות ללוקה אל פרטיו האינטימיים ביותר בעברו, ונשבר נפשית - מהווה עבור בן זאב את ליבת תפקידו. הבימוי של מור פרנק כאן מהווה ציון דרך בהישג בדרכה האמנותית. ראשית - הודות למקצוענות של חברי להקת החאן, כולם בעלי ניסיון עוד מ"הבימה", "גשר" "הקאמרי" וכו'. כך גם עיצוב הבמה הנכון והריאליסטי של כנרת קיש, התלבושות של דליה פן הלר והמוזיקה של רועי ירקוני (קלידן "נקמת הטרקטור" בין היתר), והעריכה של הדרמטורגית מרים יחיל-וקס. הצגה עם טעם, רמה ומרכיבים מגוונים המספקים כל חך. הנאה מושלמת.