ירושלים תמיד הייתה, החוץ-לארץ שלי. מרחק קצר מתל אביב, שינוי נופים, ככל שמתקדמים במעלה הכביש. הים התיכון מאחורי, הולך ומתרחק וגבעות ירושלים, מסתוריות ורומנטיות, מעוגלות וצחיחות, מכוסות חורשות, לוחשות את ההיסטוריה של דוד ושלמה, של מיכל ובת שבע, של תאוות בלתי נגמרות של מלכי יהודה וירושלים של מלחמות אינסופיות. הכול מתחבר לכול. גשר המיתרים להר הצופים, הר הרצל לעין כרם, מלון קינג דייויד לממלכה הבריטית, הנציב העליון להר-הבית בידינו. שכונות סביב לה ווילות מפוארות בתוכה, היסטוריה של תרבויות ודתות, שלום - שלום ותמיד מאחוריו, איזו מלחמה שבדרך. בחרתי לי שלושה יעדים ליום קיץ אחד, מלווה בבני הצעיר, בן הזוג האופטימלי לכל טיול.
בית הנסן
בהמשך הכביש המתפתל מתיאטרון ירושלים, מזרחה לכיוון העמק, בית הנסן הוא בית החולים לשעבר לחולי צרעת של ירושלים. נבנה, בשנת 1866 בסגנון מנזרים צרפתים או ספרדים, במעמקי גן גדול הרחק מהדרך הראשית, כדי להרחיק את הציבור מהחולים. אורנים וברושים ועצי פרי-מלוא כל העין, מבנה אבן גדול ועטור קשתות, חצרות פנימיות, קומות ומדרגות, חדרי רופאים וחולים, עוד בניינים בחצר מאחור, מעבדות לשעבר, חדרי בידוד, בית לחולים מוכי גורל שהורחקו מחברה. מקום שבו קבלו טיפול עד לרפואה שלמה.
נבנה כאמור, ב-1866 על-ידי כת דתית מגרמניה שהקימה על שטח של עשרות דונמים משק אוטארקי, בורות מים להשקיה ושתייה, משק של תרנגולות ובעלי חיים לבשר, ירקות ועצי פרי. בית החולים קיבל את שמו של גרהרד, ארמור הנסן, מגלה חיידק -הצרעת. בית החולים פעל עד שנת 2000!. מאז הוכרז כמבנה לשימור ושופץ במימון הרשות לפיתוח ירושלים, להיות מרכז תרבות לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה. הבניינים והחצרות של בית הנסן, מרתקים בסגנון המאפיין מנזרים באירופה, חזיתו מפוארת, החדרים גבוהים ומרווחים. במחלקה לעיצוב וטכנולוגיה עובדת המרפסת הענקית התלת ממדית, זו שיכולה ל"הדפיס", מוצרים תלת ממדיים . חדרים המשקיפים על נופים נפלאים משמשים את תלמידי בצלאל הלומדים לתואר שני. לבניין יש בית קולנוע וסדנאות לעבודה בנושאים שונים.
שוק מחנה יהודה
ביקור בבית הנסן הוא ניתוק מוחלט מכל מציאות שהיא, עולם בפני עצמו של שקט ויופי משם עשינו תפנית לאנטיתזה של מקום זה. אני לא מגלה לירושלמים או לישראלים בכלל את שוק מחנה יהודה. בשבילי, כמי שלא בקרה שם שנים ארוכות, היה ביקור מענג, אסתתי, מלא יופי, שמחת חיים ושפע מדהים של צבעי קיץ אדומים וכתומים בערמות מנגו, עגבניות ופלפלים, ענבים ואבטיחים, חצילים ותאנים . צבעי אש ולהבות, ריחות של פיתות ופוקצ'ות, בורקס וחלבה, בשר ודגים, עופות, תבלינים ודבש, כל טוב של הים התיכון, המטבח המזרחי ותבליני ירושלים, הפירות והירקות. המרחב המאוורר על-ידי שלל מאווררי תקרה, התקרות המכוסות בטוב טעם והשרות האדיב. לתשומת לב
רון חולדאי שום קשר, משום סוג בין שוק הכרמל לשוק מחנה יהודה. אכלנו במסעדת "עזורה", בין הסמטאות- אחת משתי המסעדות המבשלות את האוכל במטבח על פתיליות..... ( השנייה היא מסעדת "רחמו"). מה שהפיקו הפתיליות במטבח בסגנון טורקי -עירקי, תדעו רק אם תלכו לאכול שם באווירה רווית קסם של איסטנבול, או אולי של ערים שמעולם לא ביקרתי בהם.
וולדורף אסטוריה המלון החדש
את הקפה של אחר-הצהריים שתינו בלובי של בית המלון החדש בירושלים: וולדרוף אסטוריה. ממוקם ברחוב אגרון, באזור של בנייני פאר מכל הזמנים, לא הרחק משכונת ממילא המשופצת וממלון קינג דייויד ההיסטורי. מבחוץ, הבניין מרהיב ( בשכנות לשגרירות ארה"ב), עם כמה אגפים נוספים באותו רחוב. לובי בגובה של ארבע קומות גבוהות מקורה בתקרת זכוכית, מרהיב ורגוע. שרות אדיב כיאה למלון חמישה כוכבים בירושלים. אין בתי מלון כאלה בתל אביב. לא כאלה ולא דומים להם. בתל אביב, אנחנו בעיר הנופש, ליחפי רגליים עם מכנסיים קצרים, לרוכבי אופניים ואלף בתי קפה. בירושלים, אווירה מאופקת,לתיירים מכל הגילים והסוגים והדתות, אין מי שלא יידבק בירושלים, במשהו מסחרר מסינדרום ירושלים. כבר כמה ימים שאני חולמת על ירושלים, זה לא סינדרום?