אל סיפורו של הפסל דוד פולוס התוועדתי במהלך ביקור שערכתי לא מכבר בקיבוץ תל יוסף. במרכז הקיבוץ ניצב פסל "מנוחת העמלים" ועליו נכתב כי נוצר על-ידי "הפסל הנודד" דוד פולוס. העניין סיקרן אותי, חשתי שיש כאן סיפור חיים מעניין, לא שיגרתי. מי היה האיש? למה נקרא "הפסל הנודד"? החלטתי להעמיק ולחקור בעניין. נברתי לשם כך בארכיונים ובמסמכים.
דוד פולוס נולד בשנת 1893. בנערותו היה בחור ישיבה, עלה לארץ ישראל כחלוץ בשנת 1922 (במקומות מסוימים מצוין כי עלה בשנת 1925) בן השנים 1925-1926 היה חבר "גדוד העבודה" וקבוצת "החוצבים" של יצחק שדה ועבד עם חבריו בחציבה ובסיתות במחצבות מגדל צדק ליד פתח תקוה. פסלו הראשון בארץ היה פרוטומה (פיסול פנים) של א"ד גורדון.
בשנת 1927 לערך, אולי אף לפני כן, עבר דוד פולוס להתגורר בצריף בשכונת מחלול בתל אביב ששימש אותו להתבודדות ותכנון יצירות הפיסול שלו. ברשימת תושבי שכונת מחלול מאותה תקופה אני מוצא את שמו של דוד פולוס וכן את השמות של הזוג מרדכי וברכה פולוס וילדיהם, ראובן ויור. ייתכן מאוד שיש קשר משפחתי בן משפחת מרדכי וברכה פולוס וילדיהם לבין הפסל דויד פולוס שגרו באותה שכונה, אבל אין לי אסמכתה רשמית על כך והדבר הוא בגדר השערה בלבד. מרדכי פולוס נפטר ב-1974 ורעייתו ברכה ב-1987והשניים קבורים בבית העלמין "הדרום" בחולון-בת-ים. ניסיתי לאתר את ילדיהם בהנחה שהם בחיים אבל ללא הצלחה.
ממחצית שנות ה-30 של המאה הקודמת אולי אף קצת קודם לכן ועד שנות ה-60 יצר פולוס פסלים בשורה של קיבוצים בארץ וכונה "הפסל הנודד" על שנהג לנדוד ברחבי
הארץ. הוא התגורר בקיבוצים שונים ופיסל בהם: ברמת דוד, בתל-יוסף, בבית אורן וברמת רחל .לרוב לא ביקש שכר עבור עבודתו, אלא קורת גג כלכלה וחומרים ליצירת הפסלים. כמודל להכנת הפסלים שימשו לא פעם חברי הקיבוצים עצמם. פסליו הם בסגנון ריאליסטי בעלי מוטיבים הרואים "ציוניים" הקשורים בתולדות עם ישראל, מימי התנ"ך ועד לתחייתה של הציונות. ושיבת עם ישראל לארצו. הוא הרבה לפסל פועלים, לוחמים חלוצים וכיוצא באלה.
בקיבוץ רמת דוד הוא יצר את האנדרטה הראשונה שלו בשנת 1936. היה זה פסל "דוד הרועה" המציג את דוד המלך בתור רועה צאן, לידו כבשה, והוא פורט על נבל והרומח בידו. עבודת הקמת הפסל והצבתו במרכז הקיבוץ נמשכה למעלה משנתיים . הפסל שהתבלה עם השנים שופץ בשנת 2006, לכבוד חג השמונים של קיבוץ רמת דוד על-ידי האמנים דודו ידידיה-מור וסרגיי איבנצקו.
מתברר כי פולוס השתמש ליצירת פסליו בחומרים מקומיים פשוטים וזולים יחסית, כמו בטון טיח על רשתות לולים ומוטות ברזל. הדבר גורם לבלייה מוגברת בפסליו, וחלק מהם נזקק לאחזקה מוגברת ושיפוצים תכופים.