לפני עשרים שנה, כשעוד הייתה מרצה ב"יד-ושם", הצטרפה לבעלה לפגישת עסקים בניו דלהי, משם תכננו טיול בהודו. באותן שנים בעלה היה סגן נשיא בחברת אי.סי.אי. והעסקה הייתה בהיקף של מאות מיליוני דולרים. דובר על הקמת תקשורת סיבים אופטיים בעשרים ואחד מחוזות בהודו.
הייתה סקרנית לקראת הפגישה, לא היה לה תפקיד, יכולה להתרווח לה ולצפות בעולם העסקים. המפגש היה במסעדה קצת חשוכה, בצבע חמרה, שהבליטה אותנטיות, מדגישה חימר, אדמה ותנורים שחלקם נבנו בתוך האדמה. הושיבו אותם לשולחן נמוך כשרגליהם בתוך האדמה. זה היה נוח, רק הכניסה והיציאה היו קצת מסובכים.
היינו שישה; גנראל אלגנטי, בדימוס, בחיל התקשוב ההודי, ד"ר להנדסת אלקטרוניקה, בעל חברה פרטית, שעמו רצתה חברת אי.סי.אי להקים שותפות עסקית בהודו. מפגש עם סיקי בחליפת בד מהודרת, ושערותיו קשורות בטורבן, אישיות בכירה במשרד התקשורת ההודי, ונשותיהם הלבושות סארים יפים.
חשבה שלאחר שיחת היכרות נעימה והזמנת האוכל, ישוחחו על חיל התקשוב. בעלה היה קצין בדרגת אל"ם במילואים בחיל זה, לפני שייגשו לעסקים ולמשא-ומתן. הגנראל פנה אליה ושאל להשכלתה, סיפר שהוא בוגר אוקספורד. האנגלית שבפיו הייתה משובחת, וארבעתם שמרו על איזה אליטיזם שפתי. למרות ששלטה היטב באנגלית, הייתה צריכה לשמור על ריכוז. בחושיה הבינה שהיא החוליה החלשה.
הגנראל המשיך ושאל לדעתה על דמותו של שיילוק, האם יש קווים מאפיינים לו וליהודים. אותה דמות במחזה של ויליאם שייקספיר "הסוחר מוונציה", מהמאה השש עשרה, שהפכה לאב טיפוס אנטישמי של יהודי עושק מלווה בריבית נשך, יהודי מרושע שמוכן אפילו לקחת ליטרת בשר, על אי-החזר חוב. למרות שבמחזה השייקספירי זו דמות שנויה במחלוקת...
השתררה שתיקה, המבטים הופנו אליה ממתינים. השתיקה שהתארכה לא פתרה את המצב, והיא, יותר משהייתה מופתעת, הייתה מזועזעת. ענתה לאיטה. הייתה צריכה לברור את מילותיה; הזוכר אתה, פנתה לגנראל, בראשית שנות התשעים יצא לאור סרט אנימציה של וולט דיסני בשם "אלאדין". זוכר אתה את דמות המכשף ג'אפר, דמות דמיונית, חבושת טורבן, מרושעת, בעלת מבטא הודי בולט? הסרט זכה להצלחה, אך ממשלת הודו מחתה על הדמות שנוצרה, הסרט הוחרם בהודו והואשם בגזענות. גם אם נחליט כי שיילוק היה רשע גמור, האם אפשר לומר כך על כל היהודים? בשני הסיפורים יש דעות קדומות, מסוכנות. המתח נשבר, הרי רצו לעשות עסקים.
דעות קדומות, סטראוטיפים, אנטישמיות מסורתית ומודרנית, מבעבעים היום על פני השטח, הפאנדמי, מרתיחים את האדמה. כאילו עלו באוב בימי הקורונה. ההפצה, ברחבי העולם, ברשתות החברתיות, של אשמת יהודים כמפיצי מחלות, מפיצי הקורונה, מרעילי בארות, המנסים להשתלט על העולם.
מפליא חשבה, עד עכשיו האשימו את הסינים בהפצת הקורונה, מה רוצים מהיהודים? האם אלה רק חוגים קיצוניים: ימניים, שמאליים, נוצרים, איסלמיסטים? מגיפה עולמית, נשרוד, נעבור אותה, טוב להיות כאן. אבל אנחנו מרחיבים את הבקעים בחברה הישראלית. למעלה ממיליון מחוסרי עבודה, הפגנות במסכות, זעקות בימי קיץ לוהטים. הקורונה תחלוף, יהיו חיסונים, אך השפעתה לא במהרה תמחק. בקיעים במדינתנו, בעלת ההישגים האדירים.
מדינה צעירה בהתהוות, חסרת מסורת דמוקרטית, חוקה ותרבות פוליטית. בקיעים באדמתנו, עוד חסר לנו "שנאת חינם". במחשבה מעודדת, ייתכן שהאנטישמיות תגרום לעליה, גם תושבים חוזרים יגיעו בהמוניהם, גלגלי המשק יתניעו, וימים טובים יגיעו.
עסקת הסיבים האופטיים נחתמה והתבצעה במספר מחוזות, הגנראל ביקש באמצע ביצוע הפרויקטים להנמיך את המחיר עד כדי יצירת הפסד, הפרויקט הופסק. זיכרונות רבים נותרו לנו מהטיול המרתק. מאותה הסעודה בניו דלהי, נותר מתכון המשרה, שקבלתי מאחת הנשים. משתמשת בו להכנת "פרגיות על האש", שיש בו תערובת תבלינים הודיים, שמן זית ומיץ לימון נוסח צ'יקן-טיקה שנאפה במסעדה ההיא בתנורי אבן לוהטים.