קרובת משפחה שנפטרה לפני שנים לימדה אותי שיעור מאלף. הקרובה, אישה קשת יום ממוצא מזרחי שהעברית שבפיה הייתה מוגבלת ובוודאי לא הרשימה את הבאים עמה במגע הייתה אם לילדים אותם גידלה במסירות נפש ובאהבה גדולה. האישה הפשוטה הזו עבדה בעבודות ניקיון לפרנסת צאצאיה וחסכה מפיה תפנוקים, בגדים ואף מזון על-מנת שילדיה לא יחסרו דבר. לאישה זו לא הייתה השכלה גבוהה וחייה שלא היו קלים קיבלו ביטוי בפניה חרושי הקמטים.
וראה זה פלא, בחושיה הבריאים, בנשמתה היהודית, בהבנתה את מציאות קיומנו כאן בארצנו, בדבקותה בקדוש ברוך הוא, בהיותה מחוברת למורשת אבות ולארץ ישראל - השכילה האישה הפשוטה הזו להבחין בין אח יהודי לבין אויב ערבי, להבין היטב את הסכנות הביטחוניות האורבות לפתחנו ואת חשיבות שלמות הארץ וכן להיות קשובה לרגש הלאומי והיהודי - השכילה להבין ואף ביטאה זאת בשפתה הדלה וגם במעשים. מדוע נזכר אני בקרובה זו בימים אלה יובהר מיד.
נעבור ברשותכם לעולם אחר - נוצץ, מתוחכם, "מפוצץ" בהשכלה, יוקרה ותארים, גם הישגים נכבדים וחשובים בתחומים שונים - המדעים בראשם. מכוון אני לזוכים בפרס ישראל, פרס שכולו הענקת כבוד ויקר לאנשים מוכשרים, בעלי איי-קיו מרקיע שחקים, שבדרכם האקדמית/מחקרית הנם פורצי דרך כאשר מחקריהם ותגליותיהם מצעידים את עמנו ואף את האנושות כולה קדימה.
האנשים האלה נולדו למשפחות "הנכונות", טופחו על-ידי מערכת החינוך, זכו מן הסתם למלגות הערכה והוקרה ואף הצדיקו את האמון שניתן בהם והניבו פירות משובחים שכאמור מצעידים את האנושות במעלה הר הקדמה. גאווה לשמה, באמת!
אלא שלעתים קרובות מדי אנו מגלים שהאנשים האלה, מוכשרים ומצטיינים, חסרים משהו ואינם יכולים לשמש מקור השראה בכל מה שקשור ללאומיותם, ליהדותם, לארצם, לדבקות בתורת משה ובאחים יהודים, לגורל משותף ולנצח ישראל.
לא רק שאינם יכולים לשמש מקור השראה אלא שהם מוכיחים כי יהדותם רחוקה מהם עד כדי זרות. אמונתם בנצח ישראל ובמדינת ישראל קלושה עד לא קיימת ונכונותם לפעול לחיזוק הזיקה לארצנו, לתמיכה במנהיגינו, להגנה על דרכנו המשותפת, לחיזוק ביטחוננו ולהאדרת הרוח היהודית בקרב בני עמנו - כל אלה חסרים מאוד ולעתים אינם קיימים!
כך אנו נוכחים לדעת שרבים מהזוכים בפרס הם בעלי דעות שמאלניות מובהקות, לעתים עד כדי חציית הקווים והזדהות עם האויבים שלנו מבקשי נפשנו. למרבה החרפה מתגלה שחלק מהזוכים תומכים ב"נרטיב" של האויב הערבי והמוחות המבריקים הללו מייצרים לא פעם שיח שבמהותו הוא אנטי יהודי ואף פוסט ציוני. במקרה האחרון שעורר הדים רבים התברר שאחד ממאלה שנבחרו כראויים לפרס (שלבסוף לא ניתן לו) תומך בהחרמת אוניברסיטת אריאל. הסיבה - זו ממוקמת ב"שטחים הכבושים".
יצוין שבדרך כלל זוכי פרס ישראל מגיעים משכבה מאוד מוגדרת באוכלוסייה - אשכנזים, מבוססים כלכלית, "נאורים", בעלי תארים אקדמיים בלי סוף, בעלי קשרים בכל החלונות הגבוהים באקדמיה ומחוצה לה ומרושתים היטב בפסיפס החברתי העוטף אותם באהדה, בהערכה, בעידוד ובסיוע - כל זה כיאה ל"בן" מאותה ה"משפחה".
לאותה ה"משפחה" ממש משתייכים גם בכירי מערכת המשפט, בעלי ההון, מובילי דעת קהל בתקשורת העוינת, אנשי האומנות והקולנוע, אנשי הבוהמה ו"אנשי הרוח" - כולם מאותו פס ייצור - אליטיסטים, נאורים בעיני עצמם, "מתקדמים" ומובילים כולם, שלא כמו אותה אישה פשוטה אותה יגדירו על-פי רוב כפרימיטיבית ונבערת מדעת.
אותם אנשים מביטים בדרך כלל בהתנשאות ובזלזול באנשים הפשוטים כדוגמת הקרובה הנ"ל. הם יתלוצצו על העברית הדלה שבפיה, ילגלגו על היותה מנשקת מזוזות ופוקדת קברי צדיקים, יראו בביקורתיות את שמירתה על אמונתה הדתית ויזלזלו ואף ישפילו את הרבנים המנהיגים אותה ואת שכמותה מבחינה רוחנית ואמונית.
ובכל זאת, אותה אישה פשוטה וכמוה רבים מאוד בעם ישראל הם ודווקא הם מביאים יהודים טובים לעולם, מנחילים לילדיהם אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל ואהבת תורת ישראל. אותם יהודים פשוטים מחנכים את צאצאיהם לגלות מסירות לעם ישראל, לאהוב כל יהודי, להתנדב לכל משימה, להיות אנשי חסד, לשרת שרות משמעותי בצה"ל ואף להיות מוכנים למסור את הנפש על תקומת העם היהודי במדינתו.
מדינת ישראל והעולם כולו זקוקים לטכנולוגיה, מדע וקידמה. אלה מביאים תועלת בתחומים רבים וערכם רב. אלא שבלא נשמה יהודית ובהעדר הרוח הישראלית וההכרה בצדקת הדרך ממילא לא יועילו ההישגים המדעיים ונמצא עצמנו חס ושלום מתקרבים לחורבן וגלות חלילה. הישג מדעי כזה או אחר ראוי לכל שבח ואף לפרס אותו מעניקה מדינת היהודים, זה בתנאי שבעל ההישג הוא קודם כל אוהב עמו וארצו ומזדהה עם היעוד והקיום של עם הנצח.