בתקופת משבר הקורונה מונהגות לא מעט תוכניות כלכליות שמטרתן לעזור לציבור להשתלב מחדש בשוק העבודה, וכן להתמודד אל מול שיעור הריביות הגבוהות שקובעים הבנקים הגדולים. חשוב לציין שבעבר ניסו לעשות שינויים בהנגשת הבנקים לציבור מצד אחד, והפרדה בין הבנקים לבין חברות האשראי שפועלות תחתיהן מצד שני. רפורמות אלו נכשלו מאחר שלא הצליחו לגרום לבנקים לפרסם את המידע שהם אוספים על הלקוחות שלהם.
לכן קיימת אופטימיות רבה שרפורמת הבנקאות הפתוחה תצליח מכיוון שהיא משלבת בין שני גורמים שהוכיחו את יעילותם הרבה: טכנולוגיה ומידע. ניתן לראות כי לקוחות של הבנק נוטים כיום לרכז את כלל המוצרים והשירותים הפיננסיים שלהם בגוף אחד - לרוב הגוף שבו מנוהל חשבון העובר ושב.
מצב זה נובע הן מטעמי נוחות, היות שהדבר מקל עליהם לקבל תמונה מלאה על מצבם הפיננסי, והן מטעמי עלות, שכן הבנק מחזיק באמתחתו מידע פיננסי רב אודות קהל לקוחותיו אשר נותן לו אפשרות לתמחר בצורה מדויקת יחסית את רמת הסיכון של הלקוח, וכן, להציע לו מוצרים ושירותים התואמים את מאפייניו.
לעתים הוא גם מבצע סבסוד צולב בין שירותים ומוצרים שצורך הלקוח, מה שמחזק עוד יותר את הצורך של הלקוח לצרוך את כל המוצרים הפיננסיים מאותו גוף. רפורמת הבנקאות הפתוחה אמורה לשנות מצב זה.
בתחילת השבוע האחרון החלה להיות מיושמת בישראל רפורמת הבנקאות הפתוחה לפיה יוקם אתר שירכז לציבור הרחב את כל המידע הרלוונטי בדבר העמלות שהוא עתיד לשלם אם יבחר לפתוח חשבון בנק באותו מוסד בנקאי. רפורמה זו קובעת למעשה שהמידע הספציפי הזה הוא כבר לא נחלת הבנק, אלא שייך ללקוח, והוא שיקבע מי יידע אותו.
כמוכן, בזכות המידע הזה שיקבל הלקוח יוכלו גופים פיננסיים מתחרים להציע ללקוח הצעות אטרקטיביות, המותאמות ללקוח ולרמת הסיכון שלו. בנוסף לכך התפתחות הטכנולוגיה תהפוך את התהליך הזה לקל וידידותי שכן בלחיצת כפתור הלקוח יוכל להשתמש במידע הזה כדי לקבל הצעות מתחרות והמלצות, וזה יכול לקחת את עולם הצרכנות הפיננסית צעד אחד גדול קדימה. מדובר ברעיון נפלא שמעודד שקיפות בין הגופים הפיננסיים לאזרח הפשוט אך יש בו לא מעט קשיים.
לפי תקנון בנק ישראל, רשאים הבנקים וחברות האשראי להעביר מידע פיננסי ביניהן (זאת מבלי לשתף את האזרח הקטן בנוגע לעלויות העמלות שהוא עתיד לשלם). כדי למנוע עיוות זה פרסם האוצר בחודש יוני האחרון הצעת חוק אשר מחייבת את הבנקים וחברות האשראי לפרסם באתר ייעודי את המידע הפיננסי הרלוונטי לאזרח ששוקל לפתחו חשבון באחד הבנקים או לחלופין להצטרף לאחת מחברות האשראי. השאלה שנותרה פתוחה: מי ינהל את האתר הייעודי?
על השאלה הזו מתווכחים נגיד בנק ישראל פרופסור אמיר ירון ושר האוצר ישראל כ"ץ. שר האוצר כ"ץ תומך בכך שהמדינה תנהל את אתר האינטרנט, ואילו נגיד בנק ישראל סבור שהבנקים צריכים לנהל את האתר. אני סבור שגורם חיצוני בלתי-תלוי צריך לנהל את האתר מהסיבה הבאה: הבנקים לא יכולים לנהל את האתר מאחר שהם בעלי עניין בנושא, וכן הם עלולים "לנפח" נתונים או לחלופין להסתיר נתונים.
גם המדינה היא בעלת עניין כי היא רוצה להיטיב עם הציבור שעובר תקופה כלכלית קשה בעקבות משבר הקורונה, וכן היא רוצה למלא את קופת המדינה כדי להקטין את הגירעון. לכן, אף אחד מהגורמים הללו לא יכול לנהל את הפרויקט הזה. ניתן לראות כי מדובר במיזם חשוב המשלב בין מידע לטכנולוגיה אשר עשוי לתת לציבור כלים פיננסיים חשובים להתמודד מול עמלות הבנקים.