רביב דרוקר כותב בימים אלה: "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אליי הקלטות, שהיו יכולות להביך את בני גנץ. המקור אמר - תקשיב, תתמלל, אבל אל תפרסם בלי אישור שלי. מעת לעת ביקשתי את אישורו. הוא לא אישר... המקור של הקלטות שקשורות בגנץ סרב בסוף לפרסמן. הוא מסרב עד היום".
בהיבט האתי, אכן, אסור על עיתונאי לפרסם דברים אשר נמסרו לו בתנאי שלא יפורסמו, כך מורה תקנון האתיקה של מועצת העיתונות: 12. א. עיתונאים לא יפרסמו מידע שנמסר להם בתנאי שלא יפורסם. אך האם מותר או אסור לעיתונאי לפרסם את עצם קיומו של מידע כזה? ובכן תקנון האתיקה לא קובע מסמרות בנושא, וכל מה שלא אסור הוא מותר, ובכל זאת האם ראוי לפרסם על קיומו של מידע מביך, אשר מסיבות מסוימות איננו מפורסם? והרי פרסום על קיומו של המידע עלול להוות זרז לפרסומו, וזאת על-אף רצון המקור שלא לפרסמו.
מכאן אנו עוברים לדין בחוק הפלילי סעיף 428 האומר תחת הכותרת "סחיטה באיומים" 428. ... מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, דינו - מאסר שבע שנים..."
מה אומר דרוקר? הוא אומר שהוא הטמין מתחת למכוניתו של גנץ "פצצה" מביכה, השלט של הפצצה נמצא בידיו ובידי אלמוני, ובכל רגע הפצצה הזו עלולה להתפוצץ לגנץ בפנים, את עיקר שיקול הדעת הוא הפריט לגורם אלמוני שאיש לא יודע מה כוונותיו ומהם האינטרסים שלו, אך היד הסופית על ההדק היא של דרוקר, הכל מוכן לפיצוץ. אלמוני אומר GO, דרוקר לוחץ, בוווום פצצה מביכה.
ומה אמור גנץ להבין מכך? גנץ אמור להבין מכך, דיר בלקום, אני אוחז אותך בביצים - וכך זה כתוב בעיתון אל מול פני האומה. ואז נשאלת השאלה האם עבירת האיומים מתייחסת לאותיות ולמילים הנאמרות בדיוק, או למשמעות המילים על-פי ההבנה הכללית ובעיקר הבנת השומעים.
לדוגמה, אם סוכל איש העולם התחתון ויש ראיות ברורות על פלוני ממשפחה יריבה שהזכיר את המנוח בהקשר של "כיפה אדומה", האם המשטרה תתייחס ל"כיפה אדומה" כפשוטה, היינו כסיפור ילדים, או שמא היא תיתן לו את המשמעות המקובלת בעולם התחתון, הינו מארב, התנקשות בחייו של אדם?
לו הייתה נשאלת דעתי, הייתי אומר שמרגע שפרסם דרוקר על קיום המידע המביך בידיו, מה שהוא לא אמור היה לעשות מוסרית, הוא הפך לישות אחת עם בעלי המידע, הם אוחזים המידע מביך על גנץ, הם פרסמו על כך, ולכן אין להם כל חלופה אלא לפרסם את תוכן המידע כי אחרת הם עוסקים לכאורה בסחיטה באיומים, עבירה אשר העונש עליה הוא 7 שנות מאסר.
הדין הפלילי אינו מתייחס להפרטות הנראות כפיקטיביות של המעשה מן האחריות למעשה, אינו מתייחס לניסיונות של הטלת אחריות הדדית של חשודים, כאשר יש חבילה אנושית אחת (בין אם היא מאוגדות ובין אם-לאו) היוצרת ניחוח משמעותי של פלילים, אף אם לא ברור קו הגבול בין השותפים, על רשויות החוק להיכנס לאלתר לעובי הקורה על-מנת לאתר חשודים ובהתגבשות ראיות, להעמיד לדין.