במשך עשרות שנים כמעט ונשמע רק קול אחד, התנגנה רק יצירה אחת, שלט רק צבע אחד, מקהלה עליזה פיזמה את אותו השיר עם אותם תווים, אותם סולמות, אותו ריקוד, אותה רקיעת רגל ומחיאת כף, משפחה אחת, לבנה פריבילגיית אדוני הארץ והמיקרופון.
במשפחה הזו כמעט ולא היה מקום לאחרים, למיעוטים, לחרדים, לציונים דתיים, לבני פריפריה, לעולים מפזורות מסוימות, לבעלי פנקס מסוים, כמעט כמו במוקדי השפעה וכוח אחרים, עיין ערך בית משפט עליון, עיין ערך אקדמיה.
הימים חלפו, הכל זרם על מי מנוחות, אלו פרכסו את אלו, אלו העניקו פרסים ואותות לאלו, ומדינת ישראל צהלה ושמחה. ואז, או אז, החלו לבקוע סדקים קטנים בחומה המבוצרת, פרצופים חדשים ניבטו פה ושם מבוהלים ומבוישים בדרכם בהיכל השידור השמור רק לאדוני הארץ והמיקרופון, קולות חדשים החלו להישמע, בקול חלוש, הססני, שקט ודואג מבעלי הבית שנולדו למיקרופון.
אט אט נכנסו בהתגנבות יחידים בעלי תווים אחרים, קולות אחרים, ריקוד שונה, צבע שונה, לבוש שונה. ערכים ואמונות שונים נכנסו לתזמורת אך לא יכלו עדיין להשפיע, הסתפקו בתחילה בתפקיד הצלצל ולמתקדמים היה תפקיד הקסילופון.
אט אט החלה להתרחש מהפכה קלה בתזמורת. נשמעו קולות חדשים, צלילים אחרים, הטרומבוניסטים והסקסופוניסטים עדיין השמיעו צליליהם בעוז לצד הטובה והתופים, עדיין שלטו בתזמורת והובילו אותה.
והנה הצטרפו חצוצרן וקלרינט בעלי קולות רעננים, אחרים, הטרומבון נאבק בהם, הטובה ניסתה להאפיל עליהם, הסקסופון עשה מאמצים כבירים להעלים את קול הקלרינט והמוזיקה שיצאה ממאבקי כוח אלה ונשמע פתאום אחרת.
המנצח החליט בעקבות ריבוי הקולות והרס ההרמוניה, בעקבות הצרימות ומחאת הנגנים הוותיקים שעם בוא החצוצרן האחר הגיעה העת להכריז בצער על פירוק התזמורת ופיזור נגניה. נוכחות החצוצרן והסקסופוניסט גרמה למחאה עזה עד כי העדיף המנצח על התזמורת, כאמור, לפרק אותה ולפזרה.
זהו סיפורה של תחנת השידור הצבאית, גלי צה"ל. תחנה שהייתה בית היוצר לעיתונאים איכותיים, מעיין שואב ממנו לגמו בעלי קול אחד, תחנה אשר נצבעה עם הקמתה בצבעי מפלגה אדומה, תחנה בה הקולות האחרים בחברה הישראלית לא הושמעו. עתה משהמהפכה החלה להתעורר ויותר קולות אחרים מרימים ראש משמיעים קולם, שוב אין זו אותה תחנה שהיא בית.
ההחלטה לסגור את תחנת הרדיו של גלי צה"ל היא החלטה פוליטית ועם זאת יש לברך עליה, אם שעת השידור של יעקב ברדוגו היא הזרז לכך, יש לברך גם את ברדוגו שבעטיו נסגרת התחנה הצבאית אשר הצבא היה בה סרח עודף והפוליטיקה הייתה נשמת אפה. במדינה דמוקרטית אין מקום לתחנה צבאית, במדינה דמוקרטית יש מקום למנעד רחב של קולות, סופרמרקט של דעות, מקום לכולם, תם עידן.