ביקור בשני המיצגים באותה עת, העיצוב והמשחק, לא הותיר לי לצערי הזדמנות לחזות ביצירות בוגרי החוג לאמנות. וחבל, לי, כבוגרת החוג בגלגולו הראשון כשנקרא "ביה"ס הגבוה לציור" ששכן בתחנה המרכזית בת"א. עוד נחזה בהם אם תיוותר האפשרות. בסיור שקדם להופעת התלבושות שעטו "המלט", מקבת", "ליידי מקבת", טיטניה ואוברון מ"חלום ליל קיץ" ועוד, זכיתי לסייר בסטודיו המעצבים האמנים-היוצרים מאקטים מופלאים, וביצירותיהם הכה מרתקות בייחודן ובדמיון השופע שלהן. ברור שעוד נשמע ונראה את חברי קבוצה זו בעתיד שצופן עבורם.
נראה שהמעבר של מכללת סמינר הקיבוצים מרמת אביב למגדל הקטן הצמוד למגדל שלום הענק – עשה להם רק טוב. ראשית, מיקום המכללה בלב העשייה החברתית ליד שדרות רוטשילד, ליבה של החברה הצעירה והתוססת בעיר. שנית, ריכוז כל החוגים בבנין אחד, ימצק עוד יותר את הקשר בין כל תחומי האמנות הנלמדים במוסד, שלהצלחתו ונסיקתו אחראים ראש בית הספר
איציק ווינגרטן, והמתאמת המינהלית האקדמית
רוחלה קמחי. בלעדיהם לא היה הדבר כה צולח.
החיבור בין כמה תחומי אמנות הנקרא בעולם "ספרות השוואתית", כבר קרה בעבר גם ללא השם, כשראש הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת"א היה פרופ׳ לזר, שידע לחבר בקרב תלמידי התואר השני, בין קולנוע לאמנות, בין תיאטרון לאמנות, סוציולוגיה לאמנות ועוד. ובשל כך הלימודים אז היו מופלאים ומרתקים. נקווה שהקירבה הפיסית של החוגים במגדל, תחיש את שיתוף הפעולה ותעצים את היצירה בכל החוגים.
בתצוגת התלבושות המרהיבות של דמויות גיבוריו של שייקספיר, בלט גם כשרונם של תלמדי שנה ב׳ במשחק. כמו
עידו לפידוס כשיילוק ב"סוחר מוונציה", בעיצובה של
אדר בכר.
הדר שיש - כריצ׳רד השלישי בעיצוב
הילה נבט, למרות שהצורך לעוות את גופו כתכתיב המחזאי, מפחית מחיצוניותו הנאה. אך שימו לב (בצילום המצורף) לעשרות העניבות מהם עוצב הצווארון לתלבושת, ועוד רבים. התלבושות של השחקנים נוצרו תוך שילוב של עושר בדמיון ואותנטיות גם יחד. יפהפיות. לבטח נשמע על המעצבות בעתיד.
תערוכת העיצובים והמופע "שייקספיר במגדל" מרחיבים את העין, מלבבים מאוד בימים לוהטים אלה, ומשבחים את מפעלות המכללה של סמינר הקיבוצים.