ראש האופוזיציה שלנו בהבלי התעמולה שלו, מביא את אירן גם לחופי המדינה

אחת התגובות ההזויות של בנימין נתניהו בעקבות הסכם קידוחי הגז בגבול שבין לבנון וישראל היה שהנה הממשלה מביאה את אירן אל חופיה. כמובן שהמדיה תביא את תגובתו של מנהיג האופוזיציה, וככה צריך להיות. התגובה הזאת מלמדת שוב שרק חכם, שבמערכה אישית שהוא מנהל איכשהו איבד את הצפון, מסוגל להמציא כמות שטויות, שטיפש לא מגיע אליהם. אלא שלא בכך העניין. גם לא בנושא של "הגרעין האירני" שממעטים לעסוק בו, ולא משום שהוא חדל להיות איום. יש נושאים אחרים, חשובים אף הם ובמיוחד במערכת הבחירות, גם אם פחות חשובים-הם מעליי ה"רייטינג". אבל עם זאת דברים קורים באירן ודברים שאמורים להטריד מאוד את משטר האייתולות ולעודד את שוחרי החופש בקרבנו. זה שאנו לא מודעים להם זה סיפור אחר. יש פה ושם דיווחים, וב"כאן 11" במדור של ערן זינגר שודרה כתבה בשם "לחיות באירן - קולות הנשים מאחורי מחאת החיג'אב". אבל זה לא הרבה ובמסגרת שידור לא בולטת, אך זה מה יש. בעשור האחרון פרצו מהומות ציבוריות נגד פעילות זאת או אחרת של המשטר האיסלאמיסטי באירן. ככה היה ב-2009, ב-2017 וב-2019. אבל צעדי הדיכוי של המשטר היו מתונים בהשוואה לתגובה האלימה כיום, וזאת משום שהיקף המחאות וההפגנות הפעם חרג מכל מה שהיה עד כה. אלה לא בולענים שמופיעים אקראית פה ושם, אלה רעידות טקטוניות שמכמותן לא חש משטר האייתולות מזה זמן רב, אם בכלל. לפי הדיווח (פאראנז פאסיהי) בעיתון "ניו-יורק טיימס מן ה-13 באוקטובר שתי צעירות, ניקה שאקאראמי וסרינה איסמאילזדה, הפכו לשמות חדשים במחאות הנרחבות ברחבי המדינה. השתיים שנרצחו, אחרי רצח אמיני העלו את הלהבות של המחאה ופניהם מופיעים על קירות הבתים, בשכונות, במרכזי הערים ובכרזות. הדיכוי האכזרי ביותר של כוחות הביטחון ושל היחידות המסייעות הרצחניות - ה"באסיג'", אף הם ללא תקדים, גרמו לזעוזועים עמוקים בקרב הציבור. מכות קשות הונחתו על העיר הכורדית סננדאג' המקום שבו גדלה אמיני. כוחות הדיכוי לא רק הרגו ופצעו אזרחים שלווים בחוצות אלא גם ירו אל תוך הבתים. ארגוניי זכויות אדם מדווחים כי במהומות עד כה נהרגו לפחות מאתיים אנשים ואלפים נפצעו, וההערכה היא שאלה רבים יותר.

הדור הצעיר בראש ההפגנות

לפי הדיווחים במערב, שחלקם מתועדים ואותנטיים וחלקם מובאים מתוך הרשתות החברתיות שפועלות במחתרת, המחאות, ההפגנות וכל המתלווה אליהן לרבות עצומות שמתפרסמות במדיה, הן כמעט בקרב כל רובדי העם החל בפועלים וכלה באנשי אקדמיה, מחנכים, מדענים, ורופאים. מחאה רבת משתתפים נערכה ב"אוניברסיטת שאריף לטכנולוגיה" בטהרן, אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים באירן. כול האמצעים של המשטר, בין דרך מסרים ופניות להרגעה ובין באמצעות כוחות הביטחון לא הועילו. המחאות התפשטו מן הרחובות לקמפוסים של האוניברסיטאות ולבתי הספר. צעירות תיכוניסטיות השליכו מעל ראשן את החיג'אב וקרעו לגזרים את תמונות המנהיג העליון, חמינאי. כל מי שניסה להופיע מטעם השלטונות גורש בבושת פנים. והאירועים צולמו הופצו באירן ובחוץ. באחד הצילומים נראים המונים מורידים את ראשו של חומייני מפסל במרכז העיירה. תת-אדמירל עלי פאדאווי, סגן מפקד "משמרות המהפכה" אמר בשבוע שעבר כי הגיל הממוצע של העצורים בהפגנות הוא 15. לפי הדיווחים גם עובדים בבתי זיקוק באב"דאן, ליד העיר בצרה, הצטרפו למחאה והשביתו את העבודה ליומיים. לפי העיתון "ניו-יורק טיימס" בכתבה מן ה-12.10.2022 שמונה מאות רופאים חתמו על עצומה תוך ציון "כי העם כריבון זכאי לתמיכה בדרישות הצודקות שלו".

כמו געש פורץ

רצח מהאסה אמיני בידי הקלגסים שומרי הצניעות, פגע לא רק במערכת העצבית של הציבור אלא הוא ללא ספק תוצאה של זעם ציבורי שרחש מתחת לפני השטח זמן רב ועכשיו הוא מתפרץ החוצה. מה שקורה, לפי הדיווחים במערב, הוא, כי גם מקרב התומכים בממשלה מושמעת ביקורת על אופן הטיפול במשבר. אבל בשונה מזאת בקרב תומכי התוקפנות הרוסית באוקראינה שדורשים יותר כוח והרס, בטהרן יש ביטויים על ריסון להפעלת כוח. ה"הניו-יורק טיימס מביא את דבריו של חבר "המועצה המבצעת" רבת ההשפעה, מוחמד סאדר כי "המוות של אמיני החמיר תסכולים, דרישות וזעם בקרב הדור הצעיר" תוך שהוא הוסיף והדגיש כי "אי-אפשר לשלוט רק בכוח הזרוע". התפתחויות אלה במדינה שזה עשרות שנים נתונה תחת שלטון דיכוי של צמרת אסלמית קנאית מושחתת שנולדה מתוך השנאה למלוכה רודנית מושחתת- מן הראוי שנראה בהן קרן אור. במקביל לגרעין האירני המאיים יש גרעין אנושי שהולך וגדל ואומר לנו כי בסופו של תהליך, ארוך ככול שיהיה- כל משטר דיכוי וכול גורם שפוגע בזכויות היסוד של בני אדם- יומו יבוא.