לפני כמעט 4,000 שנים לחמו בני יעקב בבירת השומרון בהגנה על אחותם דינה. לפני 55 שנים חזרו לשם חיילי צה"ל בקרב על השומרון, שהוליד את שירה של דליה רביקוביץ "עמק דותן". עתה עוד לא נשמעה יצירה כלשהי נוכח פעילות צה"ל והשב"כ והמשטרה באמצעות מג"ב הלוחמים לעקור את הטרור מן הקסבה בלב העיר. "גוב אריות" הוא קבוצת טרור בחסות המחדל הן של ממשלות ישראל והן של הרשות הפלשתינית אשר כל אחת בזמנה חוטאת לתהליך השלום. אך טרור יוצר דחיפות כבחדר טיפול נמרץ בבית החולים. אין זמן לדעת מה גרם למחלה החריפה, צריך להנשים ולהחיות את החולה. חובה להילחם בעיר הצפופה. זה מה שאני מסיק ככלל מדיווחיהם הראויים של אוהד חמו וניר דבורי. בנתונים אלה, ובמציאות הבינלאומית הקשה, ובעיקר בעידן של בחירות כאשר כל המערכת נתונה להסתה של קיצוניים ולהתנכלות של ימנים חסרי מעצור כלפי מסיקי זיתים פלשתינים - אני סבור כי צה"ל מנהל את המלחמה בטרור בהצלחה מרובה, בל אחטא בשפתיי. הוא מממש את יעדיו בזהירות ובנחישות. נכון ש"כאשר כורתים עצים נופלים גם שבבים", כמאמר רוסי עממי, אך ההכוונה שלו לפעול בדיוק, בנחישות אבל בצמידות למטרות מדויקות ודקיקות הופכת את פעילותו בקסבה לראויה לצל"ש. כמה מיחידותיו עושות זאת בהתמדה ולאורך זמן. זה מאמץ אישי בעידן של אנוכיזם מצד לוחמים שבוודאי לא שיערו בעת גיוסם כי ייקראו להילחם בצורה זו. ליד המלים לוחמי צה"ל יש להוסיף כשותפים מלאים גם את עמיתיהם/ות העושים עימם מהשב"כ ומהמשטרה.