בשבת שלאחר יום הבחירות בישראל בתחילת חודש חשוון אנחנו נעדה עצמנו בפניני פרשת "לֶךְ לְךָ", הפרשה השלישית בספר בראשית. פרשה שקשה להשאיר אותה מאחורינו ולמהר לרוץ לפרשה הרביעית, שממתינה לנו - פרשת "וירא". אני מתייחס לפרשת השבוע גם מתוך חשש שמשיחיות מסוכנת עלולה להיות קברניטה של מדינתי האהובה - מדינת ישראל. ולחששות אלו אתייחס בהמשך.
שתי הפרשות הראשונות: "בראשית" ו"נח" נושאיהן - בריאת העולם, תולדות המין האנושי כולו, הטבע, האדם בתולדותיו ובכישלונותיו. הפרשה השלישית, "פרשת לֶךְ לְךָ", נושאה - תולדות העם העברי. הפרשה עוסקת בתולדות האדם, שהוא אבי אומה, אברהם אבינו. על-פי ספר "בראשית" פרק י"ב בכיר הדור העשרים לאנושות, אברהם, הוא זה שזכה לברכה "לֵךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלָדְתְךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ", כשהמטרה היא לעשותו "לְגוֹי גָּדוֹל", לעם אשר "וְנִבְרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".
על-פי תפיסת המקרא עשרים דורות עברו מהאדם הראשון ועד בחירת מי שֶׁיֵּאָמֵר לו: "לֶךְ-לְךָ" וההליכה היא לעבר ארץ כנען. בדור בוני המגדל נפלגו בני האדם לעמים, ומ"אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ" אנו עדים למעבר אחרי עשרים דורות של בחירת האחד, שמזרעו יוקם העם בארץ כנען,
ששומה עליו להיות חברת מופת, המובילה את האנושות ונתברכו בה כל משפחות האדמה, כלשון הכתוב "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (בראשית, פרק י"ב, פסוק ג').
מאב אחד לכולם אנו עוברים לבחירת מי שמזרעו תוקם ממלכת כוהנים וגוי קדוש. היו שראו בבחירה הפליה, כי יש אב אחד לכולם. מאז ומתמיד הטרידה את רבותינו שאלת הצדקת הבחירה. רבי יהודה הלוי מקדיש ספר שלם - "הכוזרי" - בו הוא מתמודד עם הטענה, שמעלה המלך הכוזרי, כי אין הצדקה להעדיף עם אחד על פני עמים אחרים. רבי יהודה הלוי מגייס עוצמה רוחנית עזה כדי לשכנע את המלך הכוזרי בצדקת הבחירה.
תפיסה מעוותת תשובה מעמיקה לשאלת בחירת אַבְרָם (עדיין לא אַבְרָהָם) על פני אחרים יש בבראשית רבה לט, על דרך הדרש על הפסוק - "... וְנֵלֵך אִישׁ אֶל אַרְצוֹ..." בירמיהו פרק נ"א, פסוק ט'.
אני מודע לכך, שעוצמות הרוח היהודית כוונו לכך שנקבל על עצמנו כחברה את עול הבחירה של חברת מופת, בה יתברכו כל משפחות האדמה. לכן בשבת בה קוראים את הפסוק בפרשת "לֶךְ לְךָ" - "וְנִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה", חובה עלינו כחברה לשאול את השאלה במה אנחנו מופת?
אני, המצדד בבחירתנו
"עִם כָּל הָעַמִּים" ומעדיפה על פני בחירתנו
"מִכָּל הָעַמִּים", מחייב עצמי להעלות את השאלה לדיון במה רואה היום החברה הישראלית את עצמה כחברה, שבה נתברכו כל משפחות האדמה. האם פסה מהחברה הישראלית המציאות החברתית הקשה נגדה מתריס הנביא ישעיה: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם" (ישעיהו, פרק ה', פסוק ח'), וזאת מתוך תפיסה מעוותת כאילו "וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם, פסוק ח'). או בשפת ימינו ריכוז המשאבים של החברה בידי מעטים. חברה, שלמרבה הצער, על הכלכלה שלה והונה השתלט קומץ טייקונים, והון אנושי עובד יותר ויותר נכבל בידי העיוותים המוסריים המנהלים את חברות קבלן.
האם פסה מהחברה הישראלית המציאות החברתית נגדה מתריס הנוקד ובולס השקמים עמוס הנביא: "עַל שְׁלוֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אָשִׁיבֵנוּ עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם" (עמוס, פרק ב' פסוק ו'). הפסה מן הארץ חברה הבנויה על קוטביות חברתית, בה "פָּרוֹת הַבָּשָׁן, פרות הממון, הן אלו "הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים". (עמוס, פרק ד', פסוק א)
לא צריך לשם כך לעיין בדוח העוני, שמנפיקים לנו כל שנה, כדי להבין, שבחברה הישראלית הונחו אדנים חזקים, שיש להם את כל הגבוי החוקי להפוך רבבות עובדי כפים לעַבְדֵי חברות כוח אדם ללא זכויות סוציאליות. זכויות פנסיה לעת זקנה אינן מנת חלקם של עַבְדֵי אותן חברות, שאינן מתגמלות שכיר בשכר הוגן. האם ביכולתנו להישיר מבט לעבר החברה הישראלית ולומר, שמיושם בה המופת של פרשת "קדושים" בספר "ויקרא": "לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר" או "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם
וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" ("ויקרא", פרק י"ט, פסוק ל"ג)?
מציאות חיים מדממת האמירה "לֶךְ לְךָ" למקום בו יונחו יסודות לחברה, ממנה יתברכו כל משפחות האדמה מצפה בכיליון עיניים לגאולתה. בינתיים החברה הזו למען עצמה זקוקה לתיקון. פרשת "לֶךְ לְךָ" חייבת להיות תמרור דרך כדי שנהיה חברה של "מְאֹזְנֵי-צֶדֶק וְאֵיפַת-צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם", ככתוב ביחזקאל, פרק מ"ה, פסוק י', ולא חברת תספורות, המשחררת הון שחור וספסרי ממחויבויות כלפי ההון האנושי. אנחנו חייבים היום להיאבק על דמותה המוסרית של החברה טרם עיוותיה יכרסמו בקיומה.
חברה - שקברניטיה מגבים ימין הזוי ומשיחי, המוכן למען בית מקדש שלישי לסכן את קיומנו במלחמת גוג ומגוג ולהנחיל לנו מציאות חיים מדממת - היא אינה חברה, בה מבקשות להתברך כל משפחות האדמה. חברה - שקברניטיה מציפים אותנו בהסכמים המרופדים בספינות מלחמה אימתניות ומפלצתיות בים ובאוויר ל"בעלי הברית" - היא אינה חברה, בה מבקשות להתברך כל משפחות האדמה.
החברה שלנו זקוקה להתברך ב"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו, פרק ב', פסוק ד') ולא להיות סַפְסָרֵי מרוץ מטורף של חימוש גרעיני בספינות מלחמה בים ובנשרי טרף גרעיניים באוויר. החברה שלנו זקוקה להיות חברה, שמפסיקה לבסס את קיומה על כוחניות צבאית משכרת ומשקרת ולהמירה בחברה, שמבססת את קיומה על מדיניות של שלום ושוויוניות חברתית.
אני מצר על כך, שרוב בני עמי היקר לי מגלה התנגדות נמרצת לתפיסת החיים שהעליתי מאמר זה. אינני יכול להתנחם, שתולדות עמי רוויים בדוגמאות, שהצדק היה מנת חלקם של מעטים, שנרדפו והוקעו כבוגדים, ורק ברבות השנים נכחו שהצדק איתם.