אלה ימים שבהם אני מתרפק על מקצת מזיכרונות הנעורים, מן הנותר בתודעה של אותם ימים רחוקים, בטרם נולדה המדינה. והבריטי, עדיין שליט של ארץ ישראל, אורז את חפציו לקראת מסע השיבה למכורתו, בריטניה.
משפחתנו התגוררה בשכונה בירושלים, ליד מחנה שנלר, שהייתה מאוכלסת באוכלוסייה חרדית. בחוצותיה שוטטו חרדים עטופים בבגדים שחורים. שחורים, ללא מרכאות, ללא קינטור! עם סממני לבוש בצבע שחור, בעיקר. היו מהם מי שפסעו בצעדים מהירים, אולי כדי לא להחמיץ מועד תפילה. היו מי שהסתובבו להם במדרכות ובכבישים כאילו רשמו בטאבו את הכבישים והמדרכות עליהם פסעו, כאילו רכשו את הבעלות על התחום הציבורי, הצפוף. רק מכוניות יחידות נעו ברחוב גאולה, כמו גם מעט אוטובוסים.
התגוררנו בסמיכות לשכונת מאה שערים. התגוררנו בדירתנו השכורה בשכנות קרובה, צמודה לדירת משפחת גולדשמידט. שכנות של דלת מול דלת. אני זוכר את שמותיהם של כמה מבני ובנות המשפחה השכנה. למרבה הצער, איני יודע היכן נמצאים היום נפתלי, עליזה ואילה והוריהם. אני נאלץ להסתפק בהתרפקות על חיי חרדים.
כאז כמו בימינו, הקפידו שכנינו בהשגחה צמודה על תרי"ג מצוות. ובכל זאת "החרדים של אז" היו כה שונים מן החרדים של ימינו עליהם נכתב הרבה בעיתונים. השכנים החרדים, ככל שהתרשמתי לא האזינו לרדיו ולא היו מנויים על עיתון שנדפס כעלון עשיר בכותרות ובתחינות ליושב במרומים. המגעים בין המשפחות השכנות התאפיינו בחילופי דברים, אפילו בלחישות.
לא כן בערבי שישי, כי לפני כניסת שבת. הזמינו אותנו לסעודת שישי בחברתם. נדמה לי כי ישבנו מסובים ללא כיסוי ראש. זה היה פלא: הנה, אנו, החילונים, סועדים בחברת המארחים שהקפידו על אמירת הברכות על המזון. אולי החסרתי עוד סממנים המאפיינים את נוהגי השכנים. לא היה מי מן המארחים שהזכיר כי עלינו לחבוש כיפה. אכן, במהלך ארוחת הערב עם כניסת השבת לא חשנו כחילונים לא רצויים, זרים, למרות שבילינו בחברת המארחים, החרדים.
כתבתי שורות אלה בתקווה שהצלחתי בכוונתי כאן להבליט, לשחזר, את השונה: אכן, היו אלה ימים לפני קום המדינה, ללא קיומה של כנסת פעילה שאולי הייתה דנה בהצעות חוק משונות, כמו אלה הכלולות היום בסדר היום הציבורי. השכנים האדוקים לא נועדו לחזק בנו את התחושה כי יהודים אנחנו גם אם איננו נאחזים בתרי"ג מצוות לצרכים פוליטיים כמו היום. לאחר קום המדינה, יצאו לוחמי המחתרות מאפלת המחתרת וחלקם מיהרו אל שדות הקרב בלא שהתפנו לשנן עוד דף גמרא.
מדוע, ניתן לתהות, שהחרדים ההם, של ימים רחוקים, לא היו מעורבים בקטטות עם חילונים? הם גם לא הפכו את פחי האשפה ולא קיללו את נוטרי החוק? איננו יודעים כיצד מחזירים לימינו את החרדים ההם, ה"אחרים". מותר לייחל לסובב אחורנית את הגלגל, לפני שהמונח "רבנים" יהיה ביטוי שטחי, מרוקן מיהדות מרוקנת מתוכן? אני תקווה כי עוד ישראלים, חילונים, יתרפקו על מציאות החיים היהודיים ההם. אם יחול מהפך שכזה, אולי יחודשו יחסי השכנות וההידברות בין רב לבין חילוני, למען תשקוט הארץ.