ב-63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את ממלכת החשמונאים, בת בריתה של רומא בעבר הקרוב. ממלכת החשמונאים הפכה לוואסלית של רומא. רומא קיצצה את ממלכת החשמונאים והותירה בידיה את יהודה, הגליל ואזור הפראיה בעבה"י המזרחי (מרכז עבה"י).
החשמונאים לא השלימו עם המצב והצבא הרומי חיסל ב-37 לפנה"ס את ממלכת החשמונאים והעביר את השלטון על הממלכה הוואסלית לידי הורדוס שהציג עצמו כיורש לגיטימי בשל נשואיו למרים החשמונאית. החשמונאים הקלו על הרומאים לחסל את שלטון החשמונאים בשל מאבקים ביניהם על השלטון.
השלטון הרומי היה מעורב בנעשה בממלכה הוואסלית החשמונאית ולאחר חיסולה הסופי הפך את ממלכת החשמונאים לפרובינציה יודיאה והציב נציבים רומיים על ניהול הפרובינציה.
מ-63 לפנה"ס כאשר פומפיוס כבש את ממלכת החשמונאים ועד לדיכוי האכזרי של מרד בר- כוכבא ב-135 לס' הרג הצבא הרומי כ-1,000,000 יהודים (מורדים ותושבים בהם ביצע מעשי טבח).
הרוגים בקרבות מ-63 לפנה"ס עד 37 לפנה"ס בעת כיבוש הארץ ע"י פומפיוס ב-63 לפנה"ס נהרגו על-פי יוספוס פלביוס בסיפרו קדמוניות 12,000 יהודים.
בהתנגשויות בין המצביא הרומי גביניוס ובן בריתו הורקנוס השני לבין אלכסנדר בן אריסטובלוס ב-57 לפנה"ס נהרגו 6,000 חיילים יהודים.
במאבק ב-56 לפנה"ס בין הצבא הרומי לאריסטובלוס השני נהרגו בקרבות 5,000 חיילים יהודים ועוד 1,000 בזמן כיבוש מבצר מכוור בו התבצר אריסטובלוס השני.
בהתנגשויות שנערכו, כעבור זמן קצר בין הצבא הרומי לאלכסנדר בן אריסטובלוס על הר תבור נהרגו 10,000 חיילים יהודים.
בקרבות ב-51 לפנה"ס בין המצביא הרומי קאסיוס לונגינוס והמצביא היהודי פתואל, מתומכיו של אריסטובלוס, נהרגו ונפלו בשבי - 30,000 חיילים יהודים.
בין 47 לפנה"ס ל-37 לפנה"ס, היו התנגשויות בין הורדוס, למורדים יהודים ומספר ההרוגים היהודים עלה, אם כי חסרים נתונים.
מעשי טבח ע"י השלטון הרומי מ-63 לפנה"ס עד המרד הגדול 63 לפנה"ס - פומפיוס רצח רבים מתושבי ירושלים.
4 לפנה"ס - במסגרת דיכוי המרד שפרץ עם מותו של הורדוס, נתפשו ראשי המרד ו-2,000 מתוכם נצלבו.
48 - 52 לס' - הנציב קומנוס טבח בין 20,000 ל-30,000 יהודים בירושלים, לאחר שיהודים השליכו אבנים על חיל שחשף עצמו בצורה מגונה בפניהם וקילל את אלוהי היהודים.
66 - התנגדות לשוד בית המקדש ע"י הנציב פלורוס הסתיימה בטבח 3,600 יהודים בירושלים עוד לפני פרוץ המרד.
יוסף קלוזנר סיכם שבין 63 לפנה"ס, כיבוש הארץ ע"י פומפיוס, ובין מינויו של הורדוס כווסאל רומי, ב-37 לפנה"ס, נהרגו 200,000 יהודים.
הרוגים ונרצחים במרד הגדול (66 - 70 לס') משה דוד הר העריך שמספר ההרוגים הגיע ל-25% מכלל האוכלוסייה היהודית, שמספרה הוערך ע"י רוב החוקרים ב-2,000,000 - 2,500,000. כלומר, מספר ההרוגים והנירצחים היה בין 500,000 ל-625,000. רוב ההרוגים היו מיהודה.
בגליל נהרגו, להערכתו, 10% מכלל האוכלוסייה היהודית שהוערכה ב-700,000. כלומר, 70,000 מיהודי הגליל נהרגו בדיכוי המרד.
גדליה אלון העריך שמספר ההרוגים הגיע ל-743,500 אם מקבלים את האומדן של טקיטוס שבאזור ירושלים, כלומר ביהודה, נהרגו 600,000. 106,000 נהרגו ברחבי הארץ ו-37,500 יהודים נרצחו ע" תושבי ערי הפוליס.
זאב ספראי העריך שמספר האזרחים שנהרגו בידי הצבא הרומי בירושלים הגיע ל-100,000. לזה הוא כתב שיש להוסיף את מספר הלוחמים שנהרגו. טקיטוס העריך את מספרם ב-600,000 . יוספוס פלביוס העריך את המספר הכולל של ההרוגים בירושלים, שכללו כנראה פליטים מכפרי הסביבה, בלמעלה מ-,1,000,000 .
מספר הנרצחים במרד הגדול על-פי פלביוס: קסטיוס גאלוס כבש את יפו והלגיון ה- 12 רצח 8,400 יהודים בעיר. לאחר שהעיר נכבשה ע"י היהודים כבש אותה אספסיאנוס שנית וטבח 4,200 יהודים.
בעזה נרצחו 4,200 יהודים.
בקיסריה נערך טבח ביהודי העיר. 20,000 נירצחים. באשקלון נרצחו 2,500 יהודים ע"י תושבי העיר הנוכרים.
ביפו רצח גאלוס 4,200 יהודים. בעכו טבח פלורוס 2,000 יהודים.
במחוז נרבתה חוסלו כל היהודים, שמספרם מוערך בכ-15,000, על-פי חישוב שטח היישובים היהודים כפול מספר התושבים לדונם (425.4 דונם כפול 35 תושבים לד').
בגמלא קפצו 5,000 אל מותם כדי לא ליפול בידי הרומאים ו-4,000 נשחטו ע"י הצבא הרומי.
בערב (גברה ) אספסינוס רצח את כל הגברים.
ביפיע נהרגו 15,000 לוחמים ותושבים.
ביודפת - נרצחו 40,000 לוחמים ותושבים ( מיודפת וכפרי הסביבה )
במגדל - יוסף בן מתיתיהו סיפר שהכנרת, לאחר כיבוש מגדל (טריכיי ) היה קרב ימי בכנרת עם הלוחמים שברחו מהעיר והכנרת הייתה אדומה מדם היהודים. נהרגו/ נרצחו 6,700 לוחמים, והרומאים גם רצחו 1,200 זקנים וחולים.
בבית שאן היא סקיתופוליס ערכו הנוכרים טבח ביהודי העיר - 13,000 על-פי הערכתו של יוסף בן מתיתיהו.
בבית אריס וכפר טבא נרצחו 10,000 יהודים ע"י אספסיאנוס.
בבית גוברין נרצחו ע"י אספסינוס כ-10,000 יהודים.
בירושלים היו 600,000 תושבים על-פי הערכתו של ההיסטוריון טאקיטוס. אפלבאום קבע, שאם נלקחו 97,000 שבויים (על-פי פלביוס ) הרי בזמן המרד הגדול כ-500,000 יהודים מתו בירושלים.
פלביוס העריך שמספר היהודים שנרצחו ע"י ההלניסטים בערי הפוליס, קיסריה,בית שאן, אשקלון ועכו הגיע ל-37,500 .
הפראיה - 15,000 יהודים נהרגו בקרבות ו-1,000 צעירים יהודים נרצחו ע"י אניוס לוקיוס, מפקד הצבא הרומי בעיר גרש.
על-פי סיכום הנתונים שהובאו למעלה הגיע המספר לכ-600,000 .
הרוגים ונרצחים במרד בר כוכבא (132 -135 לס') במרד בר כוכבא נהרגו בין 400,000 (המקור היהודי) לבין 580,000 (המקור הרומי - דיו קסיוס). אבל, דיו קסיוס הוסיף "את מספר המתים מרעב, ממגיפה ומאש - לא ניתן היה לברר". בביתר בוצע טבח אכזרי. על-פי המקור היהודי הדם הגיע עד לברכיים (הגזמה כדי להבליט חומרת המצב). הצבא הרומי לא הסתפק בדיכוי המרד אלא ערך מצוד אחר הפליטים שהסתתרו במערות מדבר יהודה ובביצורים תת- קרקעיים ביישובי יהודה וחיסלם. הנצורים במצדה התאבדו מלבד בודדים. חסרים נתונים.
יש היסטוריונים הסבורים שהנתונים המספריים שהביאו יוספוס פלביוס, דיו- קסיוס והיסטוריונים בני התקופה מוגזמים. לאור נתונים על מעשי טבח וחיסול אוכלוסין במקומות אחרים באימפריה הרומית, כמו פרובינקיה גאליה, בריטניה ודאקיה (אזור הדנובה ) לא בטוח שהנתונים כה מוגזמים. יוליוס קיסר חיסל במלחמות הגאליות קרוב למחצית ממשפחת השבטים ההלבטית: מתוך 368,000 נותרו בחיים 110,000. חלקם נהרגו במלחמות וחלקם נטבחו. זוהי עדות לגבי מדיניות חיסול אוכלוסיות מרדניות. הקיסר טריאנוס חיסל את רוב תושבי פרובינקיה דאקיה, ויתרם מכר לעבדות. על-פי מקורות בני הזמן נותרו בדאקיה רק 3% מתוך האוכלוסייה הדאקית.
אריה כשר העריך שהנתונים המספריים שהביא פלביוס נלקחו מהארכיון של הקיסרים ברומא והם סבירים בהחלט. הארכיאולוג בועז זיסו שערך סקר ארכיאולוגי באזור יהודה היע למסקנה שהנתונים שהביא דיו קסיוס בהחלט סבירים. ההיסטוריון ג'ונס לא היה שותף להסתייגויות של ההיסטוריונים לגבי הנתונים של דיו קסיוס. הוא כתב בספרו על ערי הפרובינקיות הרומיות המזרחיות, שמרד בר כוכבא הביא ל: "חורבנה של יהודה ולחיסול למעשה של האוכלוסייה היהודית".
לסיכום מספר ההרוגים והנרצחים בעת דיכוי המרידות היה אחד הגורמים להתמעטות האוכלוסייה היהודית. רבים נהרגו, נרצחו, התאבדו. לאחר המרד הגדול מתחיל תהליך התמעטות האוכלוסייה היהודית שהלך וצבר תאוצה לאחר מרד בר-כוכבא. בעקבות מרד בר כוכבא הפך היישוב היהודי למיעוט ומספר היהודים המשיך לרדת במאות ה-3 וראשית הרביעית תחת הכיבוש הרומי. בראשית התקופה הביזאנטית (324 לס') נותרו בארץ על-פי הערכות החוקרים כ-800,000 יהודים, 1,500,000 נוכרים-הלניסטים, 1,000,000 שומרונים. אין נתונים לגבי הסורים-ארמים. סביר להניח שהם נכללו באוכלוסייה הנוכרית-הלניסטית.