ברוך השם שהסכם "שתוק לי ואשתוק לך" בין
הבית היהודי והליכוד הגיע לקיצו, מפני ששקט הוא רפש כמאמר ז'בוטינסקי, מה גם במערכת בחירות. שקט כזה הוא מעין קרטל, הסכם שלא להתחרות - על מחיר שנקבע מחוץ לדמוקרטיה. אבל גם עכשיו, שהחלו חילופי הדברים בין שתי המפלגות, יש בהם צליל מזויף. עדיין שתיהן יחד משתיקות את הדברים המהותיים שעליהם בלבד הבוחר אמור להכריע.
אם נשאל את "האדם ברחוב", מה מגדיר את ההבדל בין ימין לשמאל בישראל, הוא ישיב מיד - הימין בעד שלמות הארץ וההתנחלויות, והשמאל רוצה לחלק את הארץ ולפנות את כל מה שאינו בתוך "הגושים". לפי זה, הכל יודעים למשל היכן מצויה מפלגתו של לפיד והוא אכן מציג בגלוי את כרטיס הביקור שלו: 'אף פרוטה ליצהר-איתמר.' על ליברמן אומרים, שהוא זיגזג מימין לשמאל כשהחל לדבר בקול רם על מדינה פלשתינית. כחלון מגמגם - רגל פה, רגל שם ו"יחד", מפלגתו של
אלי ישי, נעשתה "ימין" ברגע שהודיע שאף ישוב לא יפונה ומדינה פלשתינית אסור שתקום.
לפי המבחן הזה יאמרו לך, שמפלגת הימין המובהקת ביותר היא הבית היהודי, כי על דגלה חרותה התנגדות ללא תנאי למדינה פלשתינית ועמידה מחלטת מאחורי מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון. לעומת זאת, לליכוד יש בעיה: הרוב המכריע של חבריו ושל חברי הכנסת שלו, זה המצע האישי שלהם, אבל ראש המפלגה דווקא,
בנימין נתניהו, מביע עמדה פומבית ב ע ד מדינה פלשתינית ובמעשיו פועל נ ג ד ההתנחלויות. נאום בר-אילן סימן אותו כמצדד בחלוקת הארץ, ועל שמו רשומה הקפאת היישובים הנמשכת עד היום. יש מידה של זיוף בקבלת הפנים שעשו לנתניהו ביישוב עלי. הלא רק לצורך המלחמה בבנט הוא הואיל לדרוך שם, אחרי החרמה רבת שנים של כל יישובי ההר. ראש מועצת קדומים, בראיון רדיו, בצדק סרב להזמין אותו ושאל 'איפה היית כל השנים?'
כאמור, שביתת הנשק בין בנט לנתניהו נסתיימה והחלה ביניהם מלחמת דברים, כמקובל בבחירות. אך כמה עלוב מה שנאמר בה! בנט מתלונן על נתניהו 'אתה לא תיקח אותי לקואליציה שלך' ונתניהו עונה - 'אני כן אקח אותך'. אם לזה קוראים אידיאולוגיה - אני כיסא. לכן אני מבקש להעלות מפה את השאלה: איפה האידיאולוגיה? מדוע בכרזות, בסיסמאות, בסרטונים, בוויכוחים אנשי הבית היהודי אינם שואלים את נציגי הליכוד: מה המסר שלכם לבוחר - כן למדינה פלשתינית כדעת ראש מפלגתכם או לא למדינה הפלשתינית - כדעתכם? האם מוכנים אתם להתחייב, כפי שעשה אלי ישי, שהליכוד לא יפנה אפילו יישוב אחד, או שמא תומכים אתם במשחקים שמשחק ראש מפלגתכם? באחת: מה היא מפלגתכם, ימין או שמאל? עם ישראל ראה הרבה ניסים, אבל נס כזה, שאדם יצדד בחלוקת הארץ ויקפיא את ההתיישבות ובכל זאת יכריז על עצמו כ-'ימין' ויקבלו אותו כימין, נס כזה עוד לא היה. היש זמן יותר ראוי לברר שאלה כזאת מאשר הבחירות לכנסת?
וישאלו נא המאזינים גם את בנט ואנשיו שאלה עוד יותר אלמנטרית: מדוע הבית היהודי אינו קורא לבוחר הלאומי להצביע בעדו ולא בעד הליכוד, מפני שהוא מבטיח לשמור על שלמות הארץ ועל היישובים, בעוד שמנהיג הליכוד מחויב לחלוקת הארץ, ואת היישובים - הוא או יהרוס כפי שעשה שרון או ישאיר תחת שלטון פלשתיני כפי שמציעים פרס וביילין (מחק את היותר גרוע).
אם השאלה הזאת אינה נשאלת ע"י הבית היהודי היום, האין זה הגיוני להסיק ש-לכשיזכו להיכלל בקואליציה הבאה של נתניהו, ובנט יהיה שר הביטחון או שר המשפטים ו
איילת שקד תהיה השרה לביטחון פנים, הם לבטח לא ישאלו שאלות כאלה?
ויש שאלה מקדמית: האם יצטרפו לממשלת אחדות עם השמאל שנתניהו עלול להרכיב, שלבטח תתחייב להקפאת ההתיישבות ולחידוש המו"מ עם רמאללה בראשות לבני? מגיע לו לבוחר לדעת זאת מעכשיו!
גם ללא שותפות עם השמאל ניתן לצייר מצבים קריטיים ב
ממשלה הבאה. למשל, שנתניהו ממשיך בהקפאה או בקו ההרסני שלו במו"מ עם הערבים, או שבדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג, מול טענת הפלשתינים שההתנחלויות קמו על אדמה גזולה, הוא אינו מאפשר להעלות את הטענה הטובה היחידה שיש לנו - שאין אנו כובשים בארצנו וממשיך להחביא בבוידעם את דוח
אדמונד לוי, המבסס משפטית את כל משנת הימין לגבי זכותנו על ארץ ישראל.
האם הבית היהודי מבטיח לנו, שבמצבים כאלה יגיש אולטימטום לנתניהו ולא יהיה שותף זוטר למפלגת שלטון אנומאלית, האומרת דבר מפי חבריה והיפוכו מפי מנהיגה ולכן אין ולא יכול להיות לה - מצע מדיני?
ובמלים אחרות: האם יימשכו מסמוס האידיאלים, השטחת הוויכוח וטשטוש הגבולות בין ימין לשמאל כפי שהיה עד עכשיו? האם לא הגיע גם זמנו של הבוחר הלאומי לתבוע את מנת היושרה והאמת המגיעה לו? מצביעי הליכוד חייבים לדרוש זאת מנתניהו ומצמרת מפלגתם ומצביעי הבית היהודי ממפלגתם, כתנאי לכניסה לממשלה ולנשיאה באחריות קולקטיבית.
לרשות הבוחר הלאומי עומד היום מנוף בדמות מפלגת 'יחד' וטוב מאוד הדבר, שיש ברירה בינה לבין הבית היהודי. כי כשם שאין טוב למשק מתחרות, כך זקוקה הדמוקרטיה לתחרות כמו לאוויר לנשימה.