בשוליו של כל אסון ענק ישנם פרטים קטנים, אשר בלי להשפיע על ממדי האסון הופכים אותו לקשה יותר, למזעזע יותר ולמשפיל יותר. גם תוכנית הנסיגה של שרון לא חפה מפרטים כאלה.
הממשלה תכריע היום (ג', 3.5.05) בעתיד בתי המתיישבים בחבל עזה וצפון השומרון. האם ייהרסו, האם בנסיגתנו מפני האויב נשאיר אחרינו אדמה חרוכה? או שמא, (סביר יותר), הבתים יישארו על תילם ו-"פליטים" ישוכנו בהם ונראה חריצים על משקופיהם - עדות למזוזות של פעם. לשר במשרד ממלא מקום של ראש הממשלה אצה הדרך, כהרגלו ב-"קודש", לתכנן ארמונות באספמיא על עתידם הכלכלי של הבתים הנטושים, ואילו משקיפים יודעי דבר כבר מיהרו לספר לנו, כי שליטי עזה של מחר מתכננים לשכן בבתי המפונים את וותיקי ה-"אינתיפאדה".
משך שנים על גבי שנים עשו ארגוני טרור שונים הכל כדי למרר את חייהם של היהודים החיים בגוש קטיף, בחבל עזה בכלל (ובכל מקום אחר). המחבלים ארבו להם בדרכים והטמינו מטענים, חדרו ליישוביהם וזרעו מוות בדרכם. הכל במטרה אחת ויחידה: למגר נוכחות יהודית בחבל זה ובארץ-ישראל כולה. כעת, בסיועה של ממשלת ישראל יתקיים בהם הפסוק "הרצחת וגם ירשת", לא כקריאת תוכחה, אלא כצו הלכה למעשה לאחדים וכאנחה של ייאוש לאחרים.
כאשר רוצח יורש את קורבנו, הירושה מקוממת לפחות כמו הרצח עצמו. חברה המושתתת על אדני חוק מגנה ומענישה את הרוצח. בחברה מושחתת ומתפוררת הרצח נותר ללא גמול. אבל צריך להגיע למידה מיוחדת במינה של שחיתות מוסרית כדי לתת לרוצח פרס על פשעו. קל וחומר פרס על חשבון הקורבן. קל וחומר בן בנו של קל וחומר פרס הבא בעקבות מותו של הקורבן, כמעשה חוקי וכשר של העברת קניין. כזו תהיה, אם חו"ח תהיה, נסיגה מעזה ומצפון השומרון, תוך הענקת בתי המתיישבים ל-"פליטים". הרוצחים יירשו. ברוכים הבאים לסדום החדשה.
_________________
- גרסה ראשונה של מאמר זה התפרסמה באתר Nfc בחודש אפריל אשתקד, לפני משאל המתפקדים בליכוד. אולם גם כעת השאלה האם הרוצחים יירשו את קורבנותיהם ראויה להישאל. סליחה על מחזור החומר. זה לא אני, זו ממשלת ישראל ממחזרת.