היהדות שלי

אין כימי חג מתאימים לשהות בחיקם של ספרים וגם ליהנות מכתובים בארון הספרים היהודי, הבוחן את יחסה של ההלכה אל הנוכרי. דברי ההלכה המצויים במקורות ישראל אינם מיצגים עמדה אחת ואחידה ביחס אל הנוכרי. דווקא במציאות קשה של מזרח תיכון גועש, במיוחד במציאות שרצח וטבח כדוגמת דאעש משתלטים על ארצות שמסביבנו, יש משמעות רבה לקולו של ארון ספרים יהודי. בתפיסת העולם היהודית ישנם שני יסודות מרכזיים:

• האדם (כל אדם באשר הוא אדם) נברא בצלם "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ "(בראשית א', כ"ז).

• עם ישראל עם סגולה: "עַם קָדוֹש אַתָּה...בְּךָ בָּחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגוּלָה מִכָּל הָעַמִּים..." (דברים, ז', ו') .

שני עקרונות אלו מקבלים ביטוי בספרות ההלכה. הגרסה של הרמב"ם - "כל אדם המאבד נפש אחת מן העולם ...כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם ...כאילו קיים עולם מלא (משנה תורה הלכות סנהדרין, פרק י"ב, הלכה ג'). לעומתה קיימת הגרסה המנוגדת: "...שכל המאבד נפש אחת מישראל ... כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין, פרק ד' משנה ה'). כשהעמדתי ביני ובין עצמי את שתי הגרסות זו מול זו, מצאתי עצמי מאמץ ללוח לבי את הגרסה הראשונה, ודוחה על הסף את הגרסה השנייה . סגולת ישראל - עיקרה נובע ממעמדו המיוחד של עם ישראל, בשל חובות היתר שהטיל עליו ה' - "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו'). רבי עקיבא במשנה בפרקי אבות פרק ג' משנה י"ד - מעמיד את חביב אדם שנברא בצלם מול חביבין ישראל, שנקראו בנים למקום, כי חיבה יתרה נודעת לישראל שנקראו בנים למקום. אודה, שבין שתי הגישות המנוגדות אני מקבל את הגישה שעם ישראל הוא עם ככל העמים. אינני רואה עצמי שייך לעם שסגולתו עדיפה מעל כל העמים. וכאשר אני מתייצב מול טקסט האומר "כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים", אני נוהג לקרוא: "אוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ עִם כָּל הָעַמִּים". אודה, שהעיון שלי במקורות הוא ביקורתי ומאמץ מתוכו את הקו "כל התורה כולה - מפני דרכי שלום היא" (גיטין נ"ט, ע"ב) לפיה אנחנו חייבים לנהוג עם כל אדם בדרכי נועם ושלום. המושג "מפני דרכי שלום" נטבע בתקופת המשנה כלפי עובדי עבודה זרה, שגם נגע שפיכות דמים דבק בם. ובכל זאת חכמים חייבו אותנו לנהוג כלפיהם בדרכי שלום, מושג המבוסס על המוסר התנכ"י לפיו התורה "דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". לצערי, נמצא גם מקורות המייחלים ואף דורשים לפעול בדרכים אחרות. במיוחד בימים אלו אני מצר על כך, שהקו המנווט בחברה הישראלית אינו מעוגן בתקנה - "כל התורה כולה - מפני דרכי שלום היא".