הכלבה שלי לולה היא לא כלבת שמירה. אמנם הווטרינר אמר שיש בהיסטוריה של המשפחה שלה קצת גנים של אמסטף, אבל מכיוון שהיא כלבה מעורבת, ואני מכיר את האופי שלה בארבע השנים האחרונות, אני יודע שהיא יותר דומה לפודלית חביבה מאשר לאמסטף אימתני.
האמת היא שאף פעם מהרגע שאספתי אותה מהרחוב כשהיתה בת 3 חודשים לא ייעדתי אותה להיות כלבת שמירה. הסכנה היחידה שהיא מהווה לבני אדם זה שבהתלהבות רגעית היא יכולה להטביע אותם בליקוקים של אהבה, ואם זו הסכנה, אשרינו.
אלא שבניגוד לכלבה שלי, מהעיתונות בישראל דווקא כן יש ציפיות שתתנהג כמו כלב השמירה של הדמוקרטיה. רוב כלי התקשורת בארץ משמשים כשופרי השלטון ומתנהגים כתואמי העיתון המפלגתי פראבדה מתקופת בריה"מ. כל מהדורות החדשות הטלוויזיוניות, הרדיופוניות והמודפסות נראות כמו כרוזי תעמולה בזכות משפחת שרון וההינתקות. בדומה למקרה של הכלבה שלי, הסכנה היחידה שמהווה התקשורת בישראל לראש הממשלה היא שהם עלולים להטביע אותו בליקוקים חנפניים.
בנאום האתרוג המפורסם של אמנון אברמוביץ' הוא עבר על החוק הבלתי כתוב של ביצת התקשורת הישראלית, ולפיו לא מתרברבים בראש חוצות על התעמולה השמאלנית. אמנון אברמוביץ' עשה את הטעות החמורה ביותר שעושים אנשים שעולה להם יותר מדי השתן לראש - הוא עלה למקפצה ולעיני כל השתין פנימה אל תוך הבריכה.
- אם היה אברמוביץ' ממשיך להתנהג כמו רוב העיתונאים ומחריש את גאוותו על תפקידו כתעמולן ממשלתי, דיינו.
- אם היה אברמוביץ' רק מדבר על תמיכתו האישית בהינתקות ולא על תפקידו בערוץ 2 כשומר האתרוג השרוניסטי, דיינו.
- אם היה אברמוביץ מתנצל על פליטת הפה והיה מגדיר אותה כטעות מביכה או כאי הבנה של דבריו, דיינו.
אבל אברמוביץ לא הסתפק בכל אלה. שיכרון הכוח גרם לו להשתין מהמקפצה, ועוד לרוץ לספר לחבר'ה מהקומונה, למי שלא ראה.
הבמה הייחודית שניתנת לו כמעט מדי ערב להעביר את דעותיו במהדורת החדשות הפופולרית בישראל, היא חסרת תקדים. ברוב פינותיו אין שום חידוש מעבר לכותרות ושום ערך מוסף. מדי ערב אברמוביץ' מגיש לצופים חומר תעמולה "נטו" מזוקק בלי ניסיון להסתתר. וכאן בדיוק מתגלה ערוותה של התקשורת.
אם היתה בישראל תקשורת שפועלת לפי צווי האתיקה העיתונאית היא היתה צריכה לצלוב את שרון תחת כל עץ רענן על סיפורי השחיתות שמתגלים חדשות לבקרים. התקשורת היתה צריכה להבליט את תמרורי האזהרה הביטחוניים ששולח השב"כ בנוגע לעידן שלאחר ההינתקות. התקשורת היתה צריכה לחבוט בשרון על מינויי המקורבים כמו רוחמה אברהם ואברהם הירשזון שניתנו כאתנן על תמיכתם בהינתקות.
אבל התקשורת מחרישה את כל סיפורי השחיתות, המנהל הלא תקין והעבריינות כדי שההינתקות תתבצע ללא הפרעה. שידורי התעמולה של קול הרעם מתל-אביב לא נפסקים לרגע ובמועצת העיתונות אין מי שיפצה פה.
אשרי העם שיודע תקשורת הוגנת. בישראל 2005 העיתונאים המובילים הם לא יותר מאוסף יחצ"נים מגוייסים שחיים עדיין בימי ביטאון הקומוניסטים המיתולוגי "על המשמר".