חילוץ הישראלים מנפאל הפנה זרקור לנושא הפונדקאות. כ-20 תינוקות מפונדקאיות הוטסו בהליך מזורז (אזרחות ישראלית לילודים). כמות דומה של נפאליות הנושאות ברחמן 'זרע ישראל' התדפקו על פתחי הרשויות הישראליות, וחלקן הובא לישראל כסיוע הומאניטרי, מתוך הכרה בישראליותם של העוברים גם בטרם לידתם.
עובדות נקודת מבטנו הפעם היא שירות מידע לקוראים, ובשוליו הבעת עמדה. על-פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בשנת 2013 'יובאו' לישראל 169 תינוקות שנולדו בהליכי פונדקאות בחו"ל. בשנת 2012 128, ב-2011 93 וב-2008 רק 6! עד כה בס"ה נקלטו בישראל כ-500 ילידי פונדקאות מחו"ל. בישראל עצמה; בשנת 2013 נולדו 58 תינוקות בהליכי פונדקאות מקומית (ב-2012 רק 41.)
הפונדקאות שעליה מדובר בדר"כ היא 'מלאה', דהיינו ג' שותפין בילוד: אביו, תורמת הביצית ומשכירת הרחם, המקנה 'שירותי הריון' לזרע של גבר (יהודי ישראלי, לצורך הענין, שהוא מחתים החוזה) ולביצית של אישה אחרת שהגבר רכש/השיג. למותר לציין שמדובר ב'שירות' תמורת תשלום, גם אם יקראו לו 'הוצאות', 'אבדן כושר עבודה' וכיו"ב. אגב, בפונדקאות כזו, מלאה, תורמת הביצית יכולה להיות גם אשתו (או בת זוגו) של הגבר, כאשר איננה יכולה להרות או איננה רוצה (קריירה! חיטוב!), והם מחפשים יחדו לשכור רחם. אגב, שיטוט באינטרנט לימדני כי עלות ההליך בנפאל נושקת ל-250,000 שקלים.
מאידך-גיסא, פונדקאות שבה בעלת הרחם היא גם בעלת הביצית קרויה 'פונדקאות חלקית'; גבר מגיע להסכם עם אישה שתהרה לו בהפרייה מלאכותית מזרעו, והילוד ימסר לו והיא תנותק מפרי שחלתה ורחמה. פונדקאות כזו אסורה בישראל (וברוב מדינות העולם) משום שיש בה פגיעה קשה ביותר באימהות וטעמים נוספים. בתי משפט (גם בישראל) נדרשו לשאלה למי שייך הילוד כאשר היולדת מסרבת לעמוד בהסכם המסירה.
תהיות מוסריות וחברתיות על הסף דעת לנבון נקל שכל סיפור הפונדקאות מעורר תהיות מוסריות וחברתיות, עוד לפי ההלכתיות; המתנגדים מטילים לדיון את מושגי העבדות, השפחות, הניצול וסחר בתינוקות, בצד הסיכון הבריאותי של הפונדקאית והפגיעה הנפשית בניתוקה מפרי בטנה. בתחום החברתי הנושא קשור לניפוץ ולניתוץ ערכי המשפחה (פרט לזוג שיחדו מחפשים פתרון לאי יכולת האישה להרות). מנגד - מלמדי הזכות מנפנפים בנושא האימוץ הנחשב למעשה נדיב ואלטרואיסטי, ורואים בהליך הפונדקאות בסך-הכל אימוץ מוזמן ומתוזמן.
במדינות רבות בעולם כל גווני הפונדקאות בלתי חוקיים, ומבקשי ילדים מאתרים מדינות נחשלות שבהן אין הסדר חוקי (או שניתן לעקפו בדרכים ידועות). ישראל נמנית על אחת המדינות הליברליות בעולם (איך לא?) המאפשרות פונדקאות מקומית בתנאים מגבילים, כאשר המרכזי שבהם הוא היתר רק לגבר ואשה נשואים (גם אם הביצית מ'תרומת' אישה אחרת) והפונדקאית רווקה. אם האישה היא יהודיה גם הפונדקאית חייבת להיות כזו, אם כי תורמת הביצית יכולה להיות נכרית. במקרה האחרון תצוץ שאלה קשה האם הילוד הוא יהודי, לפי האב והרחם, או נכרי לפי הביצית? בכרכי 'תחומין' התפרסמו כ-10 מאמרים בסוגיות אלו (תרגיל: מצאו אותם באתר 'צומת', תחת הלשונית תחומין>מפתח).
בשירות הלגיטימציה ל'תועבה' הרעש הגדול בישראל ניטש סביב דרישת זוגות חד מיניים, וכן בודדים/בודדות, לגדל ילדי-רכש. בכנסת הקודמת הצליחה שרת הבריאות מ'יש עתיד' (כחודש לפני פיטוריה!) להעביר בקריאה ראשונה תיקון לחוק הפונדקאות ברוח זו לקול מצהלות 'קהילת התועבה'. למרות זכות ה'וטו' בענייני דת ומדינה שהיה שמור ל'בית היהודי'. הם לא התנגדו מתוך חישוב קואליציוני וכן 'פאשלה' של חוות דעת הלכתית ש"זה לא נורא". אכן, הכרזת הנצחון של השרה הנאורה היא הנוראה: "משפחה היום אינה מורכבת מגבר אישה וילדים. היא יכולה להיות מורכבת מאשה בודדת וילדים, גבר בודד וילדים או שתי נשים וילדים או שני גברים וילדים". משום מה היא שכחה אפשרויות נוספות: גבר ושתים-שלוש נשים, ולהפך רח"ל...
ומכאן להיבטי הלכה; הליך כזה בישראל, בפונדקאית יהודיה, מעורר שאלות נוקבות מי 'האם' לאיסור עריות וחיתון קרובים. וכן, אם הביצית נרכשה מנכרית נפלנו לשאלה סבוכה בקשר ליהדות העובר. בפונדקאות חו"ל פשיטא שהילוד אינו יהודי וגיורו בלתי אפשרי כאשר הדגם המשפחתי שיחווה הוא תועבת 'זוג' חד-מיני.