באנגליה, אֵם המדינות הדמוקרטיות, שבמקרה היום נערכות בה הבחירות, הבסיס החוקי, הציבורי, והמוסרי למשטר הדמוקרטי הוא האפשרות המעשית להחליף את השלטון, בבחירות. ומכיוון שכך, פעולותיה של ה
ממשלה המכהנת הם תחת עינה הפקוחה של האופוזיציה ואיתה התקשורת, שכן מי שזכתה בפיקדון ששמו שלטון חייבת לתת דין וחשבון על מעשיה כול ימות השנה. ואם הציבור אטום וקשה ראייה - לסבר את אוזנו ולפקוח את עיניו לקיומה של חלופה לשלטון. לכן ה" אופוזיציה של הוד מלכותה" הקימה מערכת פיקוח ובקרה בשם "ממשלת צללים". לכאורה השם מטעה, כי צל הוא כמעט בלתי נראה ולא מורגש. אבל בשפה האנגלית שרבים משמות העצם הופכים גם לפעלים - to shadow - המשמעות היא לעקוב. וזה התפקיד של קבינט הצללים. לעקוב ללא הפסקה אחר פעולותיה של הממשלה.
בראש אותו גוף עומד מה שנקרא באנגלית Leader of Her Majesty's Most Loyal Opposition - מנהיג האופוזיציה המלכותית. מיד אחריו סגן מנהיג האופוזיציה, לאמור סגן ראש משלת הצללים. השלישי בחשיבותו הוא שר האוצר בממשלת הצללים. אחריהם שר החוץ והממונה על ענייני חבר העמים הבריטי, שר המשפטים שר הפנים. סוגרים את הרשימה התובע הכללי לאנגליה וויילס. לסקוטלנד יש שר מיוחד.
אף שהאנגלים סוגדים לתארים, תפקידים אלה הם מאוד פונקציונליים. לכול שר בממשלת צללים ישנם עוזרים, ויועצים מומחים שבהם הם מטפלים. התוצאה היא שאין כמעט החלטת ממשלה או צעדים שלה שאינם עוברים תחח שבט הביקורת של אותו שר צללים. אם שר הפנים וההגירה יקבל החלטה שנוגעת למהגרים, דרך משל, והוא מנוגדת לעמדת האופוזיציה, תצא הודעה מלשכת שר הצללים המקביל על ההתנגדות לצעד והנימוקים. חזקה על התקשורת האנגלית, הציבורית והפרטית, שיתנו הד לדברים האלה.
Miliband reshuffles shadow cabinet : "מיליבנד (מנהיג הלייבור האופוזיציוני) ערך שינויים בממשלת הצללים" - מתוך ה
עיתון הבריטי "אקספרס". למטה מתוך אתר הפרלמנט הבריטי." האופוזיציה של ממשלת הוד מלכותה היא בדרך כלל המפלגה השנייה בגודלה במפר חבריה בבית הנבחרים. האופוזיציה הרשמית בשנים 2010-2015 הייתה מפלגת הלייבור.
Her Majesty's Official Opposition
Her Majesty's Official Opposition is usually the political party with the second-largest number of seats in the House of Commons. The Official Opposition during the 2010-2015 Parliament was the Labour Party.
ושוב, אופוזיציה לא קיימת באנגליה כאיזה זר קישוט לחברה, אלא כדי לאפשר לציבור להחליף את השלטון. לא כדי להקים שלטון של שעטנז מטולא עם רוטציות או בלעדיהן אלא כדי להחליף את השלטון, הציבור חייב לדעת כול ימות השנה מה הן הדעות המנוגדות לצעדים הממשלתיים. תזכורת זאת מיועדת בעיקר לאותם אישים ב"מחנה הציוני" שאומרים כי "מבפנים נוכל להשפיע יותר". במקרה זה לפחות זאת או הונאה או סכלות.
השוואות
אני מודע לכך כי קשה לעשות השוואות בין עמים, אף שנגיד, שאי אלה חוקים כמעט דומים . לדוגמה, בתחום שאני מכיר אותו- השידור הציבורי. חוק
רשות השידור משנת 1965 במדינת ישראל גזור במידה רבה לפי החוק של השידור הציבורי באנגליה- ה- בי. בי סי. ההבדל הגדול הוא בכך כי שם זאת אנגליה, שם מקיימים את החוק לא רק כלשונו אלא כרוחו. גם שם יש תלות פוליטית, אבל ברגע שנציג מפלגה, השמרנים או ה"לייבור" מתמנה לחבר הנגידים של הבי בי סי, הוא רואה כתפקידו הראשי לדאוג שהשידור יהיה ציבורי וישקף נאמנה את העמדות הציבוריות. שם לא תראו את ראש הממשלה מופיע יום, יום על המרקע, ואם הוא מופיע, מופיע מולו מנהיג האופוזיציה. לא יקרה באנגליה כדבר הזה כמו אצלנו שראש הממשלה מופיע יום, יום, ויש לו מה לומר בכול תחום, שמי שמופקד על אותו תחום לא יגיב פומבית, והתגובה תישמע ותיראה.
ההשוואה השנייה היא לא במדיה, ולא במסר, אלא במקבלי המסר- הציבור. באנגליה, הדמוקרטיה היא תוצאה אבולוציונית של מאות שנים ועליהם התחנכו דורות רבים ונוצרו חוקים שנקראים common law לאמור חוקים שקנו להם אחיזה בקודקס החקיקתי מכוח השתרשותם בציבור. הדמוקרטיה בישראל היא לא שורשית - grass roots. זאת פירמידה הפוכה שבה הדמוקרטיה נכפתה על הציבור מלמעלה, מעין מעמד הר סיני, על-ידי המפלגות, מימין, במרכז, משמאל, עוד מלפני קום המדינה. הממשלה הראשונה של
דוד בן-גוריון הייתה התוצאה של אותה מציאות. קואליציה, אופוזיציה, עיתון לכול מפלגה ללא יוצא מן הכלל-במהלך "המדינה בדרך" . זאת בשעה שכול העליות, כולן ללא יוצאת מן הכלל, באו מארצות טוטליטריות, ממזרח אירופה, מאסיה ומאפריקה. שם לא הייתה דמוקרטיה. שם היה מנהיג ולידו נומנקלטורה כזאת או אחרת, וצבא. התקשורת מלאה תפקיד מאוד מוגבל בתחום הזה. זאת אגב תשובה חלקית לתוצאות הבחירות האחרונות, וגם אלה שנערכו מיד לאחר קום המדינה. וזה ייקח זמן, והרבה חינוך, כן חינוך, עד שהדמוקרטיה אצלנו תהיה שורשית.
ההשוואה השלישית היא הסימביוזה בין המסר של המנהיג לבין הצורך הפסיכולוגי של הציבור. פרופסור אבנר בן זקן, היסטוריון של המדע, נתן לכך ביטוי מבריק וקולע במאמרו ב
הארץ (24.4.15) שכותרתו היא "קטסטרופיזם בבלימה". המושא הוא ראש ממשלתנו אשר מייצר את הפאניקה, אבל הוא גם שבולם את הגשמתה. הוא מביא דוגמות ומנתח אותם כיאה להיסטוריון שמתמחה במדעים. התרגום שלי הוא שעם ישראל התרגל להימצא בין צפירות אזעקה לביו צפירות הרגעה. ביבי ממלא את התפקיד הכפול. הערת אגב. בכך שביבי מהלך עלינו אימים מדי יום בקטסטרופות- זה מתוכנן. בכך שהוא בולם, זה בשל אופיו. היסוס ופחד. אבל גם זאת עובדה, במקרה זה - חיובית.
האופס-פוזיציה
ביום שישי שעבר בראשון במאי, הוא חג הפועלים של פעם, אני מקבל את האיגרת הקבועה מח"כ נחנן שי מסיעת ה "מחנה הציוני".
נחמן שי הוא ידיד וותיק ואדם שמילא תפקידי צמרת בשידור הציבורי, ברדיו, בטלוויזיה, ברשות עצמה ובגלי צה"ל. אני קורא את דבריו וגם מתייחס להם. ואגב, הוא נמנה עם הח"כים הבודדים שהתקשורת אצלו היא דו כיוונית. מה שאי-אפשר לומר על רבים מחברי בית הנבחרים שלנו ואתם נמנה היו"ר של "
המחנה הציוני"- יצחק- בוז'י - הרצוג. וככה נאמר בפתח האיגרת:
"אנחנו, כצפוי נאייש את ספסלי האופוזיציה, המוכרים לנו היטב. 24 מנדטים הם כוח פוליטי מרשים שיוכל אם נרצה, להעמיד את הממשלה ופעולותיה תחת זכוכית מגדלת בכל רגע נתון. ניתן לזהות כבר את המאמצים האנטי דמוקרטים של נתניהו וממשלתו, בין היתר החלשת בית המשפט העליון והתקשורת. נתניהו רוצה לשלוט לא רק בפרלמנט, אלה גם בכוחות שמחוצה לו. אני מבטיח שלא ניתן לו"
כול מילה - סלע איתן, מלבד ה"כצפוי". הוא קצת מתנדנד כמו רעידות המשנה ברעש.
המבחן הראשון יהיה אם אכן הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה, לבדה או בשיתוף סיעות אחרות שלא נמנות עם הקואליציה, יקימו "ממשלת צללים". ולא רק שיקימו את הגוף הזה אלא הגוף הזה יפתח את פיו. במערכת הבחירות אצלנו קרה דבר מוזר, אם שמתם לב. בוז'י דיבר כראש הממשלה עתידי, מאוד ממלכתי, מאוד קורקטי, בתקווה שהעם יגמול לו על עמדה ממלכתית זאת. ביבי לעומת זאת דיבר כמנהיג האופוזיציה. הממשלה, ממשלת השעטנז, שהוא עמד בראשה, הייתה רעה וצריך להקים טובה במקומה. אדם כמוני שתחום ה-mass persuasion - שכנוע המוני - הוא חלק מן הדיסציפלינה האקדמית שלו, ראה את הסלטות האלה בלא מעט השתאות. ללקק שפתיים. ד"ר ג'קל משמיץ בגאון את מיסטר הייד, והציבור בולע בשקיקה. אתייחס לפנומן הזה בהמשך.
בוז'י אינו קוטל קנים בתחום ההסברה. חלק מזה הוא קיבל בגנים של אביו, נשיא המדינה חיים הרצוג, שהיה בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים הדובר האולטימטיבי של ישראל, ובהצלחה רבה. ההבדל הוא שאביו הסביר את עמדת הממשלה, נכון יותר את עמדת ראש הממשלה לוי אשכול, בשל "תקופת ההמתנה". יותר מזה. בתקופת היותו ראש אמ"ן ראה אלוף הרצוג לנכון להקים לידו "קבוצת ל"פ' (לוחמה פסיכולוגית). בנו, בוז'י, במערכת הבחירות האחרונה' עינו הייתה צופיה לאופוזיציה, אבל הנשק האופוזיציוני ירה למעלה כמו מטחי
כבוד. לכך יש להוסיף עוד הבדל. כאשר הרצוג האב היה "המסביר הלאומי" הוא דיבר אל ציבור אחר, שהבין את השפה ההרצוגית. היום הציבור מבין כול מה שכוחני, כולל השפה.
אופוזיציה עם מלתעות
אני לא שוחר גסות רוח או תעמולה שיש בה השמצות, אבל בהחלט מקבל את הציווי שמצוי בהגדת פסח: "ואתה הקהה את שיניו", שכן בעיני האופוזיציה גם אבות וגם בנים של הממסד אכלו בוסר ושיניהם תקהינה בלאו הכי. אז תפקיד ממשלת הצללים להוסיף להכות בכול שן ושן סוררת. ואם יש צורך בשיכוך הכאב במסגרת התהליך, אז לאמץ את השיטה של הערשעלה מאוסטרופל, לשפוך זפת על הקדקוד, ואז הפציינט יצעק: "מיין קופ, מיין קופ (אוי הראש שלי) והמומחה האופוזיציוני ישאל אותו: "אבל השיניים!!!"
במצב כזה כאשר הציבור הישראלי שבין הבחירות הוא תמיד באופוזיציה, ומאשים בכול דבר קטן או גדול את הממשלה, או את המדינה, ובכך, כאמור הוא מצא דובר בדמותו של ביבי, השפה האופוזיציונית אולי לא תיפול על אוזניים ערלות.
זה חשוב במיוחד כאשר ביבי מתכוון לפקוח עין על התקשורת, כאילו שעד כה הוא לא עשה זאת. רק ביום א' השבוע, בהקשר למערכה שהוא מנהל נגד התגרענות אירנית הוא אמר לאורחו האמריקני:, " אני אחראי לביטחון ישראל". אין צה"ל, אין שר ביטחון, אין ממשלה, וקבינט ביטחוני ואין כנסת. יש גנרליסמו נתניהו והוא שאחראי להכול. בימים אלה כה חסר לי עטו של ד"ר ראובן פדהצור, הפרשן העצמאי של הארץ שנהרג בתאונת אופנוע, שיתייצב מול שורת המקהלה של הכתבים והפרשנים הצבאיים בישראל. מן הסתם היה לו מה לומר שגם אם המטרה של מניעת נשק גרעיני מטהרן צודקת, הטקטיקה לקויה. הרי זה איום גדול יותר על מדינות ערב מאשר על ישראל. ומדוע לא להשאיר לערב הסעודית ולנסיכויות את הפריבילגיה לדבר אל הרפובליקנים הסוררים בשפה שמובנת להם- הנפט, והאינטרסים של אילי הנפט האמריקניים באותו חבל ארץ. ככה שהצדיק הישראלי מלאכתו תיעשה בידי אחרים, והוא ישמור על יחסים תקינים עם הבית הבלן. אבל המגלומניה של ביבי אומרת אחרת. ואל תחפשו הגיון מעבר לאגו המנופח של האדם הזה.
הרי פעם נהלנו רומן גרעיני עם אירן כשבראשה עמד השאח, ועם דרום אפריקה בהנהגת ממשלת האפרטהייד. ומה יקרה עם שר החוץ האירני, שהזכיר את הרווח וההצלה ליהודים באירן שחוגגים אותם בפורים, או את שיבת ציון מבבל בעקבות הצהרת כורש מלך פרס, גם יצהיר שאם ישראל תגיע להסכם עם הפלשתינים, אירן תשקול הכרה בישראל. שכן אז ביבי היה אומר: הנה עוד מלכודת אירנית.
ומכאן הפונקציה של "ממשלת הצללים". היה אם ביבי ידבר על המצאה ישראלית נגד אבעבועות - רוח, שרת הבריאות בממשלת הצללים תגיב בהתאם. לאמור שמזמן יש חיסון נגד אבעבועות, ולא הממשלה של ביבי המציאה אותו. ואם ביבי ידבר על "סלע קיומנו" יגיב על כך שר הצללים המופקד על משאבים טבעיים, כי סלעים יכולים להתפורר כעפר ברעידה חזקה. בימינו יש גם פצצות שיכולות לעשות זאת.
העיקר הוא שלא להשאיר את הבמה לביבי ולחבריו. ואם מלאכה זאת בוז'י לא ימלא, אז לצערנו הוא לא למד לקח מתוצאות הבחירות ואופי הציבור הישראלי. שמעתי אתו אומר ש" אנו נתייצב מול החלטות הממשלה הזאת של ביבי בכול תחום ותחום". שמא הכוונה היא באמת לממשלת צללים. ואם המחנה הציוני לא ינהל הפעם מערכה אופוזיציונית תקיפה, הרי מי שייצא נפסד הוא לא רק "המחנה הציוני", המפלגתי, אלא המחנה הציוני הרחב בציבור. הביקורת על סקרים ואכזבות מן הציבור לא היו במקומם. מי שזוכר, הקדשתי בשעתו רשומה שלמה על שקרים, בכלל ועל שקרים בנפש בפרט. רבים שיקרו לסוקרים, או שיקרו בנפשם וברגע שעמדו בתא הקלפי, שכחו הכול, ושלפו את הפתק המסורתי. ואם יש צל של הגיון וצדק בקיום אופוזיציה חזקה ובועטת, הצל הזה חייב לצאת לאור- לאור גדול.-ממשלת צללים קוראת בקול: אנחנו כאן, כדי להחליף אתכם!!!