יש רגעים בחיים שלעולם, כמה שלא ארצה, לא אצליח לשכוח. הגילוי על מחלתה של אמי, הינו אחד מהם. בהיותי בת שמונה בלבד, ההורים הושיבו אותי ואת אחותי הקטנה בסלון וסיפרו לנו שאימא חולה בסרטן השד. עד אותו הרגע, ילדה בת שמונה מאמינה, כי סרטן הוא שם של חיה או מזל אסטרולוגי - אך וודאי שלא מחלה ממארת, שתשנה את חייה של משפחתה לעד. זוהי הפעם הראשונה שאני זוכרת את דמותה של אימא - החזקה, השורדת, בוכה ומצהירה כי יהיה לה קשה וכי אנחנו נצטרך לעזור ולהיות ילדות טובות.
בפעם הראשונה - אני זו שאמרתי לה - שאסור לה לפחד ושהכל יהיה בסדר. אני לא זוכרת את חיי ללא מחלתה של אמי - היא ליוותה אותי כ-17 שנים - במהלך השלבים השונים של חיי - מהילדות, דרך הנערות, ועד לצבא ולעבודה שאחריה. זו הייתה שגרת חיי. יאמר לזכותה של אמי כי במהלך כל שלבי מחלתה, לא משנה כמה היה לה קשה, היא עבדה וניסתה לתפקד כרגיל, גם עבורנו. היא לרגע לא הסכימה להיכנע למחלה ותמיד חזרה והבהירה שהכל בסדר ושהיא מסוגלת להתמודד עם מה שלא יגיע בדרך. היא נלחמה במחלה כמו שלא ראיתי לעולם מישהו נלחם על חייו - ממש עד נשימותיה האחרונות.
אצלנו, סרטן השד הוא עסק משפחתי. סבתא רבא, סבתי, דודתה של אמי ובתה, כולן נפטרו מהמחלה הנוראית. לכן, מחלתה של אמי באותו סוג הסרטן לא מאוד הפתיעה אותי. ההפתעות הגיעו בהמשך בדמות - סרטן הרחם, שהתגלגל לסרטן בעצמות, שהתפשט גם למוח ופגע בשרירי העיניים ולבסוף התנחל גם בכבד.
מאותו רגע, הבהירו לנו שזהו - הסוף קרב ובא וציינו מספר מפחיד של שלושה חודשים שנותרו לה. אני, סירבתי לוותר ולהיפרד. כמו כל המלחמות אותן שרדה עם הסרטן בעבר, האמנתי כי גם במלחמה הזו תנצח. אני ואחותי לא עזבנו אותה לדקה - העתקנו את חיינו לבית-החולים - ישנות על הרצפה או על כיסא שהזדמן לדרכינו. אמא, שהנציחה את כוחה גם ברגעים הקשים, דאגה לחזק אותנו ולספק תמיכה ששולבה יחד עם הומור רב - כהרגלה. היא הקדישה את שלושת החודשים להכנה מדוקדקת של עזיבת נפשה מהעולם בעודה מצהירה בדיוק איך רוצה שתראה ההלוויה שלה - "שאיש לא יבכה, שכולם יבואו לבושים בלבן ושיתנגן השיר "הללויה" של
לאונרד כהן".
וכך היה.
במסגרת עבודתי כתכשיטנית, הזדמן לי לנסוע למקומות שונים ברחבי העולם. לפני חודשיים הזדמן לי להגיע להונג קונג - מעצמת היהלומים, ושם בין אלפי דוגמיות ותכשיטים, שרשרת אחת מיוחדת תפסה את עיניי ואת ליבי - שרשרת תליון עם סימן הסרט שמאפיין את מחלת סרטן השד. מהרגע שחזרתי לארץ - רוב זמני הוקדש ליצירת שרשרת זהה לטובת שיווק והפצה בישראל. חיפשתי עמותה לה אוכל לתרום מחצית מההכנסות לזכר אמי וכך מצאתי את עמותת אחת מתשע - שמסייעת לנשים חולות סרטן שד וקרוביהן ומראה כוח ועוצמה נשית מהי.
כיום סרטן השד הינו הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים בישראל. לכולנו יש בת משפחה, חברה או מכרה שחלתה. לכן, ידעתי שכמו שעבורי יצירת השרשרת מהווה סגירת מעגל, כך נשים רבות יחוו תחושה דומה מענידתה. במהלך השבוע הקרוב תופץ מהדורה מוגבלת של השרשראות ברחבי הרשת קסקדה (CASCADA) שממוקמת בקריית שמונה, קריית ביאליק, אור עקיבא, חדרה, דליית אל-כרמל ותל אביב.