שעות לפני מותו שוב הלכתי לבקר את הרב לוינגר. שרנו עם שניים מבניו שירי ארץ ישראל בהם שירי ירושלים. פניהם היו מודאגות בשל מצבו שהידרדר. שילבנו בשירים גם "אדון עולם" ו"המלאך הגואל" מתוך נוסח הוידוי. אחר כך הגיע הפרופסור וביקש מהם לדבר עימהם בחוץ. רופאים מקפידים על כך, כי יש עדויות שחולים מחוסרי הכרה, שמעו את השיחות עליהם . הוא לא היה איש בשורות. הרבנית מרים לוינגר דמות מנהיגותית בפני עצמה ואחות במקצועה הבינה את חומרת המצב ויצאה לשבת מחוץ לחדר ופניה אומרות הכל. כשהם בחוץ המשכתי בנוסח הוידוי, "שמע ישראל" וכו'. ואמרתי לו שיידע שהוא עשה הרבה למען ארץ ישראל.
עכשיו אספר לכם על מעמד נורא הוד שבגללו אמרתי לו זאת. לפני שבועיים אחרי שהוא התעורר מהארוע המוחי הקודם אבל הקצר של 3 ש', הוא ביקש לומר וידוי. הסובבים אותו אמרו לו שהוא לא נפרד מאיתנו כי אנו צריכים אותו להמשך המאבקים על א"י. מעולם לא ראיתי כך את הרב לוינגר. עיניו היו שלא מעלמא דין. בדרך כלל הוא תמיד היה אופטימי - למרות מצבו ועונה למתעניינים בשלומו -"אני בסדר גמור". הפעם הוא התעקש על רצונו לומר וידוי. אמר שהוא הולך להיפגש עם הקב"ה והמלאכים הקדושים....! אחרי שנטל ידיו, אמר את הוידוי, כשגמר את "אשמנו בגדנו" הוסיף "לא פעלתי מספיק למען ארץ ישראל".
עכשיו תבינו מדוע לחשתי לו ביום שישי "פעלת ר' משה המון למען ארץ ישראל".
שמעתי פעם את את אחד מגדולי הרבנים, הרב צבי טאו שליט"א מחוץ לחדרו של רב צעיר ז"ל שהיה על ערש דוויי מתדרך חבר שנכנס אליו: תרגיע אותו שלא יפחד, כי יש לו הרבה מאוד זכויות. סיפרתי את מה שאמר הרב לוינגר בוידוי, לחברי ממנהיגי המתנחלים ואמרתי 'תראו איזה מוסר עלינו לקחת מהספור'. אם ר' משה חושש שמא לא פעל למען הארץ, אז איפה אנחנו?!
דברים שכתבתי בחייו על הרב משה לוינגר, במסגרת רשימה "יש צדיקים בציונות הדתית", שבה ביקרתי את תרבות השואו והיו סוג של קריאת כוון לדור החדש של המנהיגים הפוליטיים:
מנהיג המתנחלים הרב משה לוינגר משותק חלקית לאחר אירוע מוחי. הוא ידוע יותר בקרב המבוגרים ב"מגזר", אבל לא ידוע לרוב הצעירים. לגביהם הרי יהודים גרים ביהודה ושומרון מאז ומעולם. הם אינם יודעים את המאבקים לעליה לקרקע ולא את "ר' מוישה", שדחף לחידוש הישוב היהודי בחברון ומשם ליו"ש.
כל מה שעשה הרב לוינגר ראוי להביאו לפרס ישראל. אבל אז הפרס לא יהיה יותר "פרס ישראל" בתדמיתו ור' מוישה לא יהיה ר' מוישה. והרי רבים רוצים עדיין לראותו פועל, גם ולמרות מצבו הגופני, עם הארומה האנרכיסטית המבורכת שמלווה אותו.
היום ר' משה הלוי בן תרצה רחוק מהימים בהם רץ ללא לאות ממקום למקום לגייס פעילים למהפכה הגדולה. הוא היה בסכנת חיים עד ששוקם, וסיבוכים מלווים אותו מאז לעיתים.
רעייתי האחות אומרת שאפשר לאמוד אדם בגדולתו בעת חוליו - מה שמביא אותי לסיפור בלתי ידוע שמתקיים עימו עד היום בכל יום שישי.
במשך שנים לפני שחלה היה הרב לוינגר נוהג לבוא לבית זקנים בימי שישי לשיר להם שירי שבת (חלקם שירי ילדים!) ביחד עם דברי תורה.
את "הקריירה המוסיקלית" שלו פיתח לאחר שנשלח לשם לעבודות שרות כחלופת מאסר בעקבות אחת ההפגנות ה"בלתי חוקיות" שארגן "הרב המתנחל". משסיים את חובתו למערכת השפיטה פנה אליו רופא המקום וביקש ממנו להמשיך, והרב לוינגר הסכים.
כמה מנהיגים לאומיים בקומתו יש שהולכים להתנדב בבית זקנים, תמהו פעילים מרכזיים ב"גוש אמונים", ולעיתים הצטרפו אליו להתנדבות ולשירה.
משיצא מבית החולים לאחר שהיה בסכנת חיים ועבר שיקום חלקי, ביקש שיחזירוהו אל הזקנים. מאז, בכל יום שישי, יוצא הרב לוינגר מביתו בחברון, נדחק עם כסא הגלגלים והפיליפיני המטפל למכונית ישנה של נהג שכן בחברון, והכבודה עושה דרכה לעבר בית האבות בירושלים.
הזקנים שראוהו בימיו הטובים ושואלים לשלומו נענים ב"הכל טוב" ופנים מאירות. את כל שמותיהם הוא זוכר עוד מלפני האירוע, מה שמעיד על זכרונו שלא נפגע.
פסנתרנית זקנה ועיוורת מנגנת את השירים, הזקנים והרב שרים מדליקים נרות לכבוד שבת קודש, מריחים עשבי בשמים ומברכים. אחר כך הרב פוסע-צולע-עובר מזקן לזקנה ומברכם לשבת שלום.
שבת שלום, יהודים. יש צדיקים בארצנו. והם שמחים בחלקם! גם בעשרים אחוז של ההליכה של הרב לוינגר. איזהו עשיר? השמח בחלקו! - בבית אבות קריית מנחם.