אובמה שוב עולה להתקפה

אין זו הפעם הראשונה שנשיא ארה"ב תוקף בחריפות את ממשלת ישראל והעומד בראשה שעה שהאחרון מתפאר ביחסים מצוינים עם ארה"ב, שותפות גורל ומיני גוזמאות אחרות. בראיון לעיתונאי ג'פרי גולדברג, אובמה חובט בממשלת ישראל על מדיניותה הן כלפי הסוגיה האירנית והן כלפי תהליך השלום. אובמה אינו שוכח להזכיר לראש הממשלה שקריאתו במהלך הבחירות על פלישת הערבים אל הקלפיות הייתה נקודת ציון בשינוי מדיניות החוץ האמריקנית כלפי ישראל. אין בתולדות הדיפלומטיה בין שתי המדינות דוגמאות למתקפה פומבית, רצופה ובלתי מרוסנת של נשיא אמריקני כלפי ממשלת ישראל או ראש ממשלתה. פשוט אין. תמיד היו חילוקי דעות, אך התגוללות פומבית כפי שאנו עדים לה בשנים האחרונות לא זכורה לי. באותו הראיון טוען אובמה שאין לקשור בין ביקורת כלפי ממשלת ישראל לבין אנטישמיות ומיני התבטאויות מבזות. אלא שאובמה, ככל הנראה, אינו רוצה לגלות את האמת מאחורי דבריהם של עלומי שם בישראל המאשימים אותו ואת ממשלו באנטישמיות. והאמת היא שהעימות עם הממשל האמריקני, הדבקת כוונות אנטישמיות, כל אלה הם אמצעים לגיוס ההמונים בישראל לתמיכה בראש הממשלה ובאלה השוללים כל ניסיון להניע מהלך מדיני כלשהו, בדיוק כפי שקריאתו של ראש הממשלה ביום הבחירות לבוחריו לצאת ולהצביע כי הערבים יוצאים בהמוניהם וכובשים את הקלפיות הייתה אסטרטגיה בדוקה של גיוס המונים והובלתם לקלפי. מכוני מחקר העוסקים במזרח התיכון וההתפתחויות העתידיות תמימי דעים שבתקופה הקרובה לא יהיה מנוס מכריתת בריתות אסטרטגיות שונות ומהלכים מדיניים יוצאי דופן כדי להתגבר על הכאוס בעולם הערבי והמוסלמי. שם המשחק יהיה בריתות. במקום שישראל תשאף לבריתות מסוג זה כפי שראש הממשלה אמר בעצמו, הרי מדיניותו ומדיניות ממשלתו הפוכות לחלוטין. ישראל הולכת אל תקופה של בידוד מדיני מסוכן מאוד. ישראל זקוקה כאוויר לנשימה לידידות בעולם, החל מארה"ב וכלה במדינות ערביות מתונות שיש להן אינטרס עליון לחבור לישראל. נסיכויות המפרץ, ערב הסעודית וכד' הנמצאות בסכנה גדולה, לא ישתפו פעולה עם ישראל כאשר זו נמצאת בעימות עם הממשל האמריקני, וודאי עם הפלשתינים. אין צורך להזכיר שוב ושוב שאותן מדינות ערביות ומוסלמיות אינן אוהבות ממש את הפלשתינים, אולי אפילו שונאות אותם. אפשר לטעון שאובמה מוסלמי אנטישמי. אפשר להאשים גם את מדינות אירופה באנטישמיות. סגנית שר החוץ יכולה לומר שהארץ הובטחה ליהודים על ההשגחה העליונה. אפשר לומר הכל. השאלה היא, מה יעזרו כל הטענות הללו? האם ארה"ב תשנה את מדיניותה? האם אירופה תשנה את מדיניותה? לא רבתי. והחשוב ביותר: שום אמירה מאלה שהוזכרו לא תשנה את האירועים בעולם הערבי והמוסלמי. שום התגרות ושום התרסה לא ישנו את העובדה שהמעצמות מנהלות מו"מ עם אירן בסוגיה הגרעינית ולישראל אינטרס עליון שאירן לא תגיע ליכולת גרעינית. בראיון שהעניק אובמה ושהוזכר לעיל, טען הלה שהוא אחראי לכך שלא יהיה לאירן נשק גרעיני. אפשר לא להאמין לו, אפשר לטעון שבעוד פחות משנתיים הברנש יעזוב את הבית הלבן וממילא לא יישא בשום אחריות. אז אם נאמר ונחזור ונאמר, המציאות תשתנה? לא. במאמר ארוך ומפורט למדי שהתפרסם במכון למחקרי מזרח התיכון בוושינגטון, תחת הכותרת "מזרח התיכון 2015 ואילך. מגמות וכיוונים", ניתן למצוא את כל הפרמטרים האמורים להציף את המזרח התיכון בתקופה הקרובה. אגב, אחד הפרמטרים הוא פרוץ אינתיפאדה נוספת למרות הפיצול הפוליטי והדתי בקרב הפלשתינים. ממשלת ישראל הנוכחית עדיין בחיתוליה. עם זאת, ראש הממשלה, שר הביטחון וגם חצי שר החוץ ושר הפנים לעת עתה, סילבן שלום, אמורים לדעת שבפני ישראל אתגרים מכריעים. האם ממשלת ישראל הנוכחית מסוגלת למהלכים משמעותיים? הערכתי היא שלא. הרכבה של הממשלה הוא בעליל אנטי כל מהלך משמעותי. המנטרה החדשה בקרב הקברניטים היא שאין עם מי לדבר, אין סיכוי לכלום. הקיפאון, או הסטטוס-קוו הוא המצב האופטימלי. מי שסבור שיש חיה כזו במדינאות או ביחסים בינלאומיים הנקראת סטטוס-קוו טועה טעות מרה. העולם אינו מפסיק להתנהל לכיוון זה או אחר. תהליכים מדיניים לעולם מתרחשים חדשים לבקרים. ראו נא את אשר מתרחש סביבנו ואז ניתן להבין שמה שקורה בסוריה, בעירק או בתימן, בהכרח ישפיע על מה שקורה כאן. די להזכיר את הניסיונות הבלתי פוסקים של חיזבאללה בצפון לקבע מציאות חדשה. די להזכיר שגם בעזה וגם ביהודה ושומרון משתנה המצב בקצב מסחרר. די להזכיר שרק לפני יומיים ישראל הרשמית הייתה עסוקה במציאת פתרון לניסיונות של הרשות הפלשתינית להרחיק את ישראל מפיפ"א. כל אירוע כזה משפיע על המהלכים הפוליטיים והמדיניים. המלחמה שישראל מנהלת באו"ם ובארגונים אחרים אינה יכולה להותיר את המצב בקיפאון. זו אוטופיה. למותר לציין מה עלול לקרות אם ממשלת ישראל תיישם את מדיניות הבנייה שלה ביהודה ושומרון וירושלים המזרחית. כל אלה יש בהם פוטנציאל להבעיר בערה. אז מי שסבור שקיפאון אפשרי, מוטב שיבדוק קודם את הנתונים. ונסיים במה שהתחלנו: אובמה יהיה נשיא מספיק זמן ולא כדי להתעמר בו. מדיניות התרסה, בלתי אחראית, הנובעת מאמונות בלתי מבוססות, עלולה לפגוע קשות בנו. מי שמתיימר לשמור על הביטחון אינו יכול להתעלם מאחד המרכיבים החשובים ביותר של ביטחון ישראל: קשרים הדוקים וקרובים עם ארה"ב והממשל.