אסור להתבלבל: ירושלים היא בירת ישראל. היא לא הוכרה ככזאת בתוכנית החלוקה שאומצה על-ידי האו"ם. ישראל דחתה את הבינאום שלה וחבקה אותה כבירתה.
מאז, במהות, לא נשתנה דבר. השגרירים יושבים בתל אביב. גם לפני החלטת בית המשפט העליון האמריקני שנראה יותר כפסיקה פנים ארצית המאשר כי בידי הנשיא ולא בידי הקונגרס האחריות והסמכות לקבוע את נתיב מדיניות החוץ של ארצות הברית. הם יושבים בתל אביב כי לא ארצות הברית ולא קהיליית עמי העולם מכירים בירושלים, החצויה או השלימה כבירת ישראל. ישראל לא התרשמה. הם יושבים בת לאביב השגרירים אבל מגישים את כתב ההאמנה שלהם לנשיא בירושלים.שגרירי ישראל במדינות העולם שאינן מכירות בירושלים כבירת ישראל,מתקבלים בכל מקום בעולם ואין בהם לא מנהיג ציבור ולא מוסד ציבורי המטיל עליהם הגבלות מכוח היותם נציגיה הרשמיים של המדינה שנשיאה היושב בירושלים כתב את כתב המינוי שלהם.
החלטת בית המשפט בוושינגטון לא תשנה דבר זה. "הסידור" המקובל כבר כמעט שבעים שנה הוא שירושלים היא בירת ישראל ושהעולם השולח את ראשי מדינותיו לפגישות מדיניות או טקסיות לירושלים שאינה מוכרת על ידם כבירה, נוהגת בה כאילו היא בירה לכל דבר.
זה לא מפני שלא חשוב מה ש"הגויים אומרים, חשוב מה שהיהודים עושים". זאת אמירה עממית, כמעט פולקלוריסטית, שאינה באה במקום ההבנה שחשוב מה שהגויים אומרים, תמיד, אבל זה לא מונע מן היהודים לעשות את מה שהיא מחויבת לעשות מכל מקום.
ה"סידור", הזה קיים מפני שמכל עברי הסוגיה המדינית והלאומית הזאת מבינים כל הגורמים המקיימים יחסי ידידות כי המצב בירושלים הוא מורכב ומסובך ומסבך ונפיץ וטעון פוטנציאל של רגשות העלולים להתפרץ באורח לא מבוקר ולהטיל מהומה בישראל ובעולם הערבי ובעולם המערבי ובכל העולם כולו. אז "הפילוסופים" שבזירה מזה שבעים שנה עשו "סידור", וה"אידיאולוגים" שבזירה אינם מאשרים ושואפים להכרעות תהיה השלכותיהן אשר תהיינה, והכל חיים עם זה באיזון שיש בו יותר תבונה מכמיהה.
לראות היום את ההחלטה של בית המשפט העליון של ארצות הברית בפריזמה של הבי.די.אס, בפריזמה של הניכור המצער הגובר בין רחוב בלפור והבית הלבן, בפריזמה של שופטים יהודים שאינם בושים להימנות עם הרוב השולל מארצות הברית להנפיק דרכון ליליד ירושלים בו מצויין כי הוא נולד בישראל, היא איוולת.
ירושלים כבירת ישראל לא עמדה לדיון בבית המשפט בוושינגטון, ואי-אפשר אלא להתפלא שיש מי שבכוח רוצה לקבוע שזה מה שנדון שם ושהפסיקה היא עוד מכה לישראל. לא היכו אותה. היא עומדת על רגליה היום כתמול ותמול כשלשום מכוח עמידתה מאז היווסדה של המדינה ואין מי שמקבל אבל אין מי יכול לערער ובוודאי אין צורך כלל וכלל שניתן בידו עילה לחגוג ניצחון שלא היה ועוד פחות מזה אין כל סיבה הגיונית לצייד אותה במחאתנו כדי שיוכל ללכת בה אל התקשורת העולמית ולדרוש דרכה את הציות העולמי לפסיקה בוושינגטון שלא פסקה בעניין זה דבר של ממש. אפילו כסיל לא יבין את זאת....