זריז בתחילת חודש יוני מכרתי את מכוניתי, ובדואר סירבו לעשות העברת בעלות. משהו חסם את העברת המכונית. למחרת הגיע הקונה למשרד הרישוי בפתח-תקווה, והפקידה טלפנה אליי. אחרי הליך זיהוי יסודי, אמרה, שכיוון שיש לי תג נכה, היא צריכה להסיר אותו לפני שאוכל להעביר בעלות.
מתי אקבל תג למכוניתי החדשה? שאלתי בתום התהליך.
תוך עשרה ימי עבודה.
עברו עשרה ימים, וטלפנתי למשרד הרישוי.
המכתב נשלח אליך ביום ..., אמר הפקיד.
עשיתי חשבון קל. זה היה ביום שדיברתי עם הפקידה.
נסעתי לתיבות הדואר ביישובי, ואכן נחה שם מעטפה ירוקה ממשרד הרישוי עם תג נכה למכוניתי החדשה. שיפור מדהים - מעבר לצפוי
ובאותה ההזדמנות: הביטוח הלאומי הוסיף כיתובים באנגלית לתעודת הנכה - גם זה שיפור משמעותי לנוסעים לחו"ל.
דברים ראויים אני מעריך, שמכל ההצעות של ועדת (יוחנן) לוקר תתבצע רק הגדלת בסיס תקציב הביטחון ל-58 מיליארד ש"ח בשנה.
בעיניי ראויות שתי המלצות הוועדה: להעלות את גיל הפרישה של אנשי הקבע ולהקצות את המשאבים של אגף השיקום במשרד הביטחון רק למי נשנפצעו פציעה קרבית.
אין שום סיבה, שהמדינה לא תטפל במי שנפגעו במהלך שירותם - כשם שהיא מטפלת בנפגעים ובנכים אחרים- באמצעות סוכנויות אזרחיות. הצפת אגף השיקום במי שלא נפגעו בפעולה קרבית (מרבית הפונים לאגף השיקום) אינה מוסרית, לדעתי, וגורמת בזבוז אדיר של משאבים.
ובעניין גיל הפרישה - הגיע הזמן לשרש את השטות, שהנהיגו בשנות החמישים, שבמסגרתה פרשו אנשי קבע לגמלאות בגיל צעיר (40) - תחת הססמה, "קריירה שנייה". מעבר לבזבוז המשווע, זה לא קיים בשום צבא בעולם ולא בשום ארגון הרוצה לאצור את הידע הארגוני. כך, קצינים, שצברו ידע (על חשבון המערכת הצבאית, כמובן) נוטשים את הצבא, וחלקם מהוונים את הידע הזה לעסקים די-מפוקפקים בשוק הייעוץ הביטחוני.
אני מעריך, כי הקצונה הבכירה תצא למלחמת חורמה, שבה יוכיחו, שיש להם עוז ותעצומות - לא כמו במלחמות נגד אויבי העם היהודי. בסיום המאבקים יתמסמסו המלצות ועדת לוקר, ורק תקציב הביטחון יגדל.
מדינת מיעוטים יותר ממחצית מעשרים מיליוני הילדים מתחת לגיל 5, שהתגוררו בארצות-הברית בשנת 2014, היו בני מיעוטים - קבעה לשכת מפקד האוכלוסין האמריקנית. יתר על כן, מסתמן, כי הלבנים איבדו את הרוב שלהם בקרב האמריקנים.
המפקד העלה, כי בשנת 2060 יהיו 56 אחוזים מהאמריקנים בני מיעוטים (לעומת 38 אחוזים כיום), ומספרם יגדל לכשיגדלו הילדים.
עדיין יש חולקים על הנתונים שנאספו במפקד האוכלוסין כיוון שהמצאיות מסובכת לעתים, וקשה להגדרה תמציתית, כנדרש בטופסי המפקד.
נמצא, כי כחמישה-עשר אחוזים מהנישואין בארצות-הברית הם בין-גזעיים, והמגמה היא של גידול בתחום הזה.
חרפה עשר שנים חלפו מאז חוללו יחידות צבאנו פוגרום בתושבי חבל קטיף. לא היה שום היגיון אסטרטגי, או צבאי, בגירוש היהודים, והוא נועד אך ורק לחלץ את ראש הממשלה מאימת המשפט.
הגירוש הוכיח לערבים, שיש בעיה גדולה בחוסננו הלאומי, והם יכולים לנסות ללחוץ, כדי שהיהודים יתקפלו עוד. עשר שנים, ולמרות ההצגה הצינית והמתוקשרת היטב של ראש הממשלה שרון, עד היום ממשיכים מגורשי קטיף להתגורר במחנות עקורים - לבושתה של מדינת ישראל ולחרפתה.