שתי מדינות לשני עמים: האם הגיע הזמן

פתרון שתי המדינות לשני העמים נקבע עוד בהסכמי אוסלו. הפלשתינים הסכימו ואנחנו הסכמנו. זאת הייתה התקדמות משמעותית אחרי הסכם קמפ דיויד של מנחם בגין בו הסכימו הצדדים על מתן אוטונומיה לפלשתינים. לא נקבעה סוג האוטונומיה, אולם האוטונומיה תיתן להם אפשרות לניהול עצמי. אולם עם השנים עם האוכל בא התאבון והפלשתינים דרשו מדינה לכל דבר ועניין. זה שהם לא הכירו עד היום בהחלטת האום שקבעה כי מדינת ישראל הינה המדינה היחידה של העם היהודי ועד היום הם מסרבים להכיר בכך, הם גם לא הכירו בזכותו של העם היושב בציון להתקיים ויש חלקים גדולים מהפלשתינים המצהירים בריש גליי על כוונתם להשמיד את הציונים היהודים וכל שם אחר שתיתנו לזה. כל ההצעות שהוגשו על-ידי מנהיגנו או ארה"ב של אמריקה דיברו על שתי מדינות לשני עמים. הפלשתינים לא הגישו שום הצעה. הם נמצאים במצב של ישיבה על הגדר בבחינת שופטים ומבקרים הנותנים את הערותיהם ומספקים את תאוותם, הם דוחים את המוצע להם. לפלשתינים יש אופציות רבות כמו ירדן בה הם מהווים למעלה מ-70% מהאוכלוסייה. בכל המדינות שמסביבנו יש מחנות פליטים של פלשתינים, אולם המנגנון שיצר האום למתן סיוע (אונרא), מונע מהם להתיישב התיישבות של קבע, זה מקביל מי שמקבל השלמת הכנסה מהבטל או מענק אבטלה הוא לא מעוניין להקלט בשוק העבודה. אבל נניח לרגע שהגענו לנקודה שבה גם אנחנו וגם הם רוצים לקיים את הפסוק שתי מדינות לשני עמים ונבחן זאת מנקודת ראות של עם ישראל - האם זה אפשרי או שמא חס וחלילה זה יביא לחורבננו.

יתרונות

• שלום יביא שגשוג כלכלי למדינת ישראל, סחר חופשי עם הרשות הפלשתינית ועם מדינות ערב האחרות;

• נוכל לנסוע חופשי להתארח בשכם, ברמאללה ואולי בעזה;

• יפסקו כל המהלכים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל (עד למציאת נמוק אחר-לכך);

• נוכל להקטין במקצת את הכוחות הצבאיים המוקצים לטיפול ביהודה ושומרון ועזה;

• נוכל לקבל פועלים פלשתינים במקום לייבא מתאילנד פיליפינים ועוד;

• תפסק התעמולה הערבית והפלשתינית כנגדנו ויופסקו שיעורי הארס בבתי-הספר.

חסרונות

• בכל אחת מההצעות שנדונו דובר על כך שהפליטים יוכלו לשוב לרשות הפלשתינית (לא לישראל). על-פי מספריו של ד"ר גיא בכור, יגיעו לרשות 400,000 מסוריה שהיא כידוע ארץ אוכלת יושביה ואחר-כך 700,000 מלבנון והינה לכם שינוי המבנה הדמוגרפי ממנו מזהירים אותנו אם ימשך המצב הקיים;

• נצטרך לעזוב נקודות אסטרטגיות כמו בקעת הירדן;

• מהר מאוד יזלוג נשק התקפי כמו שזולג למרות ההסגר לרצועת עזה ואז נעמוד בפני בעיה ביטחונית לא מבוטלת;

• מהר מאוד יגיעו ארגונים סלפים למינהם לרצועה, שלא לדבר על דאעש ובגלל חולשתה של הרשות היא לא תוכל למנוע זאת;

• הרשות תמשיך להיות תלויה בנו כלכלית. נצטרך לתת לה חשמל והיא לא תשלם כרגיל במקומותינו;

• הסקסיות של הרשות בעיני העולם ככלל ומדינות ערב בפרט, תעלם עם העלמותו של הסכסוך בינינו וחתימה על הסכם שלום;

• הרשות תתקבל כחברה שוות זכויות באום. דהיינו, עוד אצבע נגדנו בהצבעות;

• ריבוי מקרי אונס - גנבות, שוד, רצח ועוד. לא נוכל למנוע זאת אם לא נהיה נוכחים בשטח;

• אזיקים על ידינו בבואנו לפעול כנגד טרוריסטים בשטחי הרשות;

• הסרת כל מחסומי הבדיקה הקיימים כיום ומונעים הגעת מחבלים מתאבדים ושאר מרעין בישין.

תשפטו אתם האם יש כיום אפשרות לשתי מדינות האם לא כדאי לדחוף חזרה את הפלשתינים להקים קונפדרציה של קנטונים כאשר הגדה המערבית תהיה קנטון במסגרת השלטון המשותף לרצועת עזה קנטון נוסף עם ירדן או לחזור להסכם קמפ דיויד על-פיו לפלשתינים תהיה אוטונומיה בשטחי יהודה שומרון ועזה.