עם כל הרעש שעושה
שלי יחימוביץ' וכל החריקות ושברי הדלתות של אלה שיוצאים מהארון ותופסים כותרות,
יאיר לפיד מפסיק להישמע, וזה לא טוב ממש לא טוב, תוסיפו לזה קצת חום וקצת לחות, ובאמת אפשר לצאת מהדעת.
אז הוא
מפריח בלון חדש, "הפעם זה אני מול נתנייהו" אומר לפיד. הפעם זה הוא מול נתנייהו.
אז רציתי לספר לאדון לפיד כמה דברים אשר מעומק החול בו הוא טומן את ראשו, קשה לו מאוד לראות:
- על-פי חוקי הבחירות שלנו כל ראש סיעה (העומד בראש רשימתה לכנסת) הוא מועמדה לתפקיד ראש הממשלה, כך שכמות המתמודדים לתפקיד ראש הממשלה תהיה על-פי כמות הסיעות שתרוצנה לבחירות, ובמקרה של רוטציה יהיו אף יותר מתמודדים פוטנציאליים לתפקיד ראש הממשלה מכמות הסיעות, ומי תהיינה המפלגות המובילות, רק אלוהים יודע.
- מבין המפלגות אותן ציין לפיד, מפלגת העבודה, הליכוד ומפלגת לפיד ככל שהמפלגות האלה תתמודדנה בבחירות הקרובות, ניתן לנבא רק את התמודדותו של לפיד למשרת ראש הממשלה, כי מפלגתו היא מפלגה דיקטטורית, כמו בסעודיה, בתימן ובלוב, ואילו מפלגת העבודה והליכוד הן דמוקרטיות ושם לא ידוע כלל מי יעמוד בראש הרשימות. הרשימות של העבודה והליכוד, לפחות מרביתן המכריעה, תיקבענה בבחירות מקדימות, פריימריז, מושג שדיקטטורות פוליטיות כמו מפלגת לפיד בכלל לא מכירות, הן פשוט לא משתמשות בכלי הזה שנקרא דמוקרטיה. לא זקוקות לו, הן הרי דיקטטורות פוליטיות.
אז בואו נחפש עוד דיקטטורות כאלה בין הסיעות שממלאות את משכן הכנסת: מר"צ זה לא, הבית היהודי זה לא, המפלגה הערבית זה לא, ומה נותר לנו? מה שנותר למר לפיד זה "הפעם זה או אני או ליברמן או דרעי ברוטציה עם ליצמן" - כנאה וכיאה לדיקטטורה הפוליטית של יאיר לפיד ולדיקטטורות הפוליטיות הנוספות בכנסת.