הכנסיה היוונית אורתודוכסית נחשבת כשומרת המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל. כבר במאה השניה לספירה החלו להיבנות כנסיות ומנזרים נוצריים. מאחר שעד המאה הרביעית לספירה היתה רק נצרות אורתודוכסית הרי שרידי הכנסיות העתיקות בעבדת, לדוגמא, או בפסגת אבו-טור בירושלים שייכות לכנסיה זו.
בימי השלטון התורכי בארץ לא ניתנה לנוצרים רשות לבנות בתי תפילה או לרכוש קרקעות בארץ מלבד לנציגי הכנסיה היוונית אורתודוכסית. מצב זה השתנה כשנסתיימה המלחמה בחצי האי קרים ב-1856. נצחון התורכים במלחמה זו היה נצחון פירוס.
התורכים שנזקקו לעזרת הצרפתים, הבריטים והגרמנים ערכו הסדרים מיוחדים עם המדינות הנוצריות.הסדרים אלו נקראו בשם קפיטולציות. הקפיטולציות הן הקלות מיוחדות לנציגויות של מדינות אלו ונתיניהן. מלבד מעמדם האקסטריטוריאלי ניתנה להם גם הרשות להחזיק צבא פרטי. אך עיקר הקפיטולציות היו חוקי קרקעות חדשים. עד אז נאסר למכור או להחכיר קרקע למי שאינו נתין עותומני. העונש על העברת קרקע לידי זר היה חמור ובנוסף הוחרמו כל קרקעות העברין. הקפיטולציות הרשו לנציגי הכתות הנוצריות לחכור קרקעות במקומות מקודשים עבורם ולהקים עליהם בתי תפילה.
החכירה היא ל-99 שנים עם זכות לחידוש חוזה החכירה כתום המועד. ככל הנראה לא שיערו התורכים כמה מקומות מקודשים לנצרות יש בארץ ישראל. מיד לאחר שפורסמו הקפיטולציות החלו נציגי הכנסיות השונות לבנות וכעבור עשר שנים היתה הארץ מלאה בהם. על כל פסגה הופיע מגדל ובכל עיר צצו כנסיות חדשות. הקלות אלו הביאו עמם זרם של כמרים ותיאולוגים נוצריים מהעולם כולו. זרם זה עורר דאגה אצל התורכים.
כל הזרים היו חשודים כמרגלים או שודדי עתיקות. זאת משום שהקפיטולציות התירו גם חפירה ארכיאולוגית במקומות המקודשים, טרם הקמת הבנין. החשש מפני מרגלים וחתרנים למיניהם הביא להגבלת אישורי הכניסה לארץ ולהקפדה על מספר הנציגים הרשאים לחיות כאן.
בכנסיה היוונית אורתודוכסית יש הירארכיה מסודרת. כמרים אורתודוכסים המשמשים בכפרים ובקהילות קטנות הם ערביים בני המקום. דרגת הכמורה שלהם היא הנמוכה בדרגות כנסיה זו. גם רמת השכלתם מוגבלת. הערביים מכנים כמרים אלה בשם אבונה - אבינו, וככל הנראה מסתפקת הכנסיה האורתודוכסית במצב זה.יוונים בלבד יכולים להתקדם לדרגת דיאקון.
ערבי שילמד תיאולוגיה ויקפיד על כל כללי הנזירות הדרושים לדרגה זו לא יוכל לקבלה כי אינו יווני. מכאן שפטריארך חייב להיות יווני. (כשערבים נוצרים טוענים כנגד הגזענות היהודית אני חוזר ונזכר בליברליות היוונית אורתודוכסית). ראש מנזר, או אבי כנסיה אינו יכול להיות כומר מקומי.
עליו להיות יווני בעל דרגת דיאקון, לפחות. מלבד החשד שאיש כזה עורר אצל התורכים התקשתה הכנסיה במציאת אנשים מתאימים למלא תפקיד כזה מחוץ ליוון. לעומת זאת ביקשה הכנסיה לשמור על זכויות החזקה והחכירה שלה בארץ וכדי לשמרם היו נציגיה חייבים להיות נוכחים במקומות הללו. בעל חזקה על בנין העומד סגור וללא שימוש זמן ממושך יאבד את זכותו על הבנין כשם שאיכר שאינו מעבד את אדמתו מאבד את החזקה שלו על הקרקע. כדי שלא ייוצר מצב כזה היתה הכנסיה שולחת מדי פעם כמרים שונים לשרת בכנסיות הללו ולשמרם. אך רוב הנשלחים התקשו לעמוד בתנאים של הארץ.
התקשו להסתגל לשפה הערבית ולסביבה שאינה מחבבת אותם. מלבד זאת חלה גם ירידה תלולה במספר תלמידי הכמורה והנזירים ביוון עצמה ולא היו להם כמרים במספר מתאים לכל הכנסיות היווניות בעולם.בכדי שהרכוש לא יאבד המציאה הכנסיה שיטה מיוחדת לקיים נוכחות בכל מקום.
שיטת ראש הכנסיה הנודד. שיטה זו התגלתה לי במקרה אחר שלצרכי עבודתי ביקרתי וחזרתי וביקרתי כנסיות שונות ברחבי הארץ בפרקי זמן קצרים בין בקור אחד למשנהו. האיש שקיבל את פני במצלבה הוא האיש שקיבל את פני בכנסיית מר אליאס. כעבור שבועיים קיבל אותי ב-חקל-דמא. מחמת המחסור בראשי כנסיות היה האיש מבלה שבועיים בכל אחת מהכנסיות הללו ובכך מקיים את החזקה על המקום.אחת הכנסיות המקודשות ביותר בעולם הנוצרי מצויה בשכם.
הכנסיה נקראת בשם באר יעקב והמבקר במקום רואה בנין מתוחזק היטב. גינה מטופחת במומחיות ונוכחות של כמרים ונזירים.
להפתעתי התברר לי שראש הכנסיה שם בא מירושלים לשבועיים, אחרי כן עושה שבועיים בבית לחם ומשם הולך לירושלים. המנדט הבריטי קיבל את הסדרי החכירה של הקפיטולציות והקפיד על חוקי החזקה.
מדינת ישראל קיבלה על עצמה לקיים את כל ההסדרים הקיימים. מאחר שגם החוק הישראלי דורש שימוש נכון בנכס חכור הוסיפו היוונים להתרוצץ בין הכנסיות השונות, לעבור מדי יום ביומו במעבר מנדלבאום אל הכנסיות בצד הירדני או מהצד הירדני לישראל.הקמת כנסיה היא יצירת מקור הכנסה. בית תפילה נחשב למקום קדוש ואנשים נמשכים אליו ומבקשים לחיות בקרבתו. בתי תפילה שהנוצרים הקימו בעולם כולו גרמו להתפתחות שווקים בקרבתם. אחר שנבנו בתים סביבם היו בתי התפילה הללו המרכז. המרכז הוא הנדל"ן היקר ביותר.
ככל שהסביבה מתפתחת כך עולה ערכו של המרכז. הכנסיה עצמה אינה עומדת למכירה אך ערכם של הבתים הסמוכים אליה עולה בהתמדה. אם בתים אלו בנויים על קרקע השייכת לכנסיה הרי זו כנסיה עשירה מאוד. עיקר הסכסוכים והמריבות בין כתות נוצריות שונות נובע מתוך הידיעה שכל מה ששייך לכנסיה שלהם הופך להיות בעל ערך כספי גדול.
את מרבית הסכסוכים היו מביאים בפני עורכי דין יהודים. כמה עורכי דין כאלה נעשו מומחים בפרטי הפרטים של כל כת נוצרית וכל עדה. עורך דין יהודי היה הפתרון המוצלח ביותר שהרי כנגדו אי אפשר לטעון שהוא נוטה לטובת אחד הצדדים.
מן הסכסוכים הללו התעשרו עורכי הדין היהודים והם מוסיפים ומתעשרים כי לסכסוכים אין קץ. בתחילת שנות הששים ניכרה עצבנות גדולה בקרב אנשי הכנסיה היוונית. מערת קבורה שנחשפה בקרבת ימין משה בירושלים ונקראה בשם קבר הורדוס עוררה לפתע תביעה תקיפה מצד הכנסיה לחדול מהחשיפה ולאסור את הביקור בה. השטח שייך לכנסיה היוונית והכנסיה אינה מרשה שיעשו כך ברכושה.
לא רחוק ממערה זו עמד האנגר צבאי בריטי ששופץ מעט מבפנים והפך להיות מועדון ובית קפה בשם "בית האמנים". הכנסיה דרשה שכר דירה מבית האמנים באותה טענה שהרכוש כולו שלה.איש לא ידע מדוע לא אמרה הכנסיה דבר אודות שטח זה במשך כל השנים כאשר השטח התכסה פסולת בנין והעלה צחנה.
היו שאמרו כי פטריארך חדש נבחר לעמוד בראשות הכנסיה והוא רוצה לרענן את ספרי החשבונות הישנים והיו שאמרו כי הכנסותיה של הכנסיה הידלדלו מאוד. עד כמה שהדבר ידוע לי עמדה תקופת החכירה הראשונה לפני סיומה ולכן מעוררים מהומה בכדי להפגין נוכחות ולקיים את החזקה שלהם על הקרקע. שוחחתי על כך עם אחד הבכירים במשרד מבקר המדינה ושאלתי לתומי אם המדינה מתכוונת לחדש את חוזי החכירה עם הכנסיות השונות ואם המדינה תדרוש מהם לשלם אותו מחיר שאזרחיה משלמים.התשובה שקיבלתי היתה שמערכת היחסים בין מדינת ישראל לעולם הנוצרי כל כך עדינה ורגישה שלא צריך עכשיו להעלות נושאים מביכים כאלה.
את הסיפור הזה העליתי בגלל השערוריה האחרונה של מכירת קרקעות בבאטראק ליד שער יפו. (באטראק הוא השיבוש הערבי של פטריארך). נדמה לי שהערבים יודעים היטב שהאדמות הללו אינן רכוש הכנסיה אלא רכוש המדינה וכי אותה מכירה אינה מכירת קרקע אלא מכירת חזקה על הקרקע. אך הערבים גילו מזמן שליהודים אפשר למכור קרקע ולהוסיף ולהחזיק בה. הבריטים אישרו להם לנהוג כך. מסיבה זו הם זועמים ורוגמים את הפטריארך.