מבוא
בפעם הקודמת נחשפנו להבנה הכי בסיסית של הקיום האנושי: חוק הג'ונגל! בהיעדר סדר יש בלאגן, לא הברקה מסובכת מדי להבנה. כלומר כדי לקיים חברה, האנושות חייבת לרסן את היצר הטבעי של הפרטים שלה לבלוע זה את זה. חלק בולעים אותנו חיים כמו החזירים הקפיטליסטים העושקים אותנו, וחלק בולעים אותנו מתים כמו הטרור.
לא צריך להיות גאון כדי להבין דבר כה מובן מאליו, ובכל זאת מי לא הבין? אנחנו. למה? נורא התלהבנו מעצמנו. ערכים כמו צדק, מוסר, זכויות אזרח, זכויות הילד, זכויות הכלב, כה טמטמו אותנו עד כדי כך שהצליחו לגבור על ההבנה הבסיסית שלחוק הטבע הכי אלמנטרי שהאל יכול היה לברוא.
אחזור אם כן על המסר הראשון במאמר הקודם: המציאות איננה מורכבת אלא מורקבת! הריקבון פשה בכל הרמות. איבדנו שליטה, אין ריסון, החזקים ממשיכים לשלוט בעולם. החל מאלימות הנוער ופשיעה, המשך בשחיתות וחזירות, וכלה בטרור וזוועות.
אין צורך באלפי פרופסורים מומחים כדי להבין את "המציאות המסובכת" כביכול, מספיק שנבין שני חוקי טבע פשוטים. אךמאחר שלא הצלחנו להבין אפילו את החוק שכל עבריין עלוב מבין, כל העולם קורס.
אז איפה טעינו? כיצדיתכן שאיש מכל גאוני האנושות לא מצליח להבין חוקכל כך ראשוני? שאלה מדהימה. את התשובה כפי שהובטח בפעם הקודמת, יתן החוק השני.
חוק הטבע השני
חוק הטבע מספר 2 הוא חוק העדר. שמות חיבה: חוק הפלוק, החלילן מהמלין וכיו"ב. בכל דור ודור האנושותמקובעת בקונספציות כלשהן. כוחן של הקונספציות כה אדיר שהן גוברות על הכל. על ההגיון הבריא, על הרציונל המדעי, על הכל.
הדוגמה המדהימה היא אימוץ הנרטיב הערבי. הערבים (שהם התרבות הכי ברברית בתקופתנו) מנסים להשלים לנו את מה שהתחילו הגרמנים. בתגובה העולם יוצא מגדרו כדי לסייע להם כי הם הצודקים. טמטום עולמי והמדע שותק. תרבות ערב מנסה לכבוש את תרבות המערב, היוצאת מגדרה לסייע לה. העולם יצא מדעתו, אין עם מי לדבר, הקונספציות שולטות.
גם הדוגמה החברתית מדהימה: אין כמעט פונקציה בכירה אחת במדינה שלא יושבת בכלא. החל מראש ממשלה, נשיא (שתפרו לו תיק), פרקליטה, עורכי דין, צמרת המשטרה מסתמנת ככנופיית אנסים. אף גולם לא מצליח להעלות על דעתו לבדוק את האפשרות שיש תרבות שחיתות. פשוט מחוץ לתודעה, התמכרנו לביטוי "עשבים שוטים" ונתקענו שם.
מנהיגה אחת לכולם: התרבות
אין אישים, אין מנהיגים, הכל קונספציות. כל הרעיון של פולחן אישיות- אשליה!האנושות היא עדר המאמין במה שמתאים לו להאמין בכל תקופה. המנהיגים הם בסה"כ האנשים שהצליחו להעפיל מעל האחרים. בין אם זה היטלר עם ה"יודן" שלו בשעתו, ובין אם זה אובמה עם ה"יס ווי כן"שלו בשעתנו.
לכן כל הטאלנטים הם תקוות שווא: ברק עם השחר של יום חדש שלו, בוז'י, לפיד, כחלון. הכל שטויות. כולם בתוך התרבות, בתוך הנורמות, בתוך הקונספציות. ללא מודעות לתרבות, האנושות איננה יכולה להשתחרר מכבליה(כדי להשתחרר מכבלים צריך קודם לדעת שכבולים, יש מין תנאי כזה).
אז מהן השטויות שאנו כעדר התמכרנו אליהןבתקופתנו? אנחנו לכודים בצבת של 3 תרבויות זוועה: שחיתות, חזירות ונאורות. התרבויות הללו מרסקות את החברה ושום טאלנט לא יצילנו מעצמנו. אי-אפשר להיחלץ מתרבות, יש לה כוח (כמעט) אינסופי, מי שנלחם נגדה כבר עדיף שידפוק את ראשו בקיר.
דון קישוט אתה יכול לנוח
זה בדיוק מה שקורה כשנלחמים בטחנות רוח נגד אויב עלום, כמו המלחמה בשחיתות. אבל מי שמבין היכן הוא חי, מבין את חוק הטבע מספר 2, מבין מהי תרבות, מהי עדריות, מהי העוצמה של קונספציות תקופתיות,הוא מבין שאמנם לנצח אותה אי-אפשר, אבל קל מאוד להביס אותה, להמיס אותה, לגרום לה להיעלם ולהתפוגג. פשוט על-ידי שמיטת השטיח מתחת לרגליה.
איך? על-ידי מודעות. תרבות מביסים על-ידי מודעות. לא מודעות דרושים, אלא העלאה לתודעה. פשוט צריך לדעת על קיומה, כפי שאמרו חכמנו: "חיים תדליק את האורות בבקשה". אם אנחנו לא יודעים על קיומה של תרבות זה לא אומר שהיא לא קיימת. זה רק אומר שאנחנו גלמים, זה הכל.
אם אנשים מתים מאבעבועות שחורות, לא בטוח שזה כישוף. אם יהיה לנו מיקרוסקופ אולי נגלה שיש דבר כזה שנקרא חיידק. יש לפני ואחרי. כשלא יודעים לא יודעים, וכשיודעים יודעים. ככה זה עובד. אנחנו חיים בתקופת האבן החברתית, תקופה שלפני הבנת חוק הטבע מספר 2.
אנחנו בעצם מתעקשים שלא להבינו. מדוע? שאלה מרתקת, זהו באמת הפלא העשירי.למרבה הצער אינני יכול להכריח אותנו להבין זאת בכח.אז נמתין כמה מאות שנים עד שנהיה בשלים לכך, למה למהר?
היינו מצפים מן המדע שיטיל על הפילוסופים את המשימה לנסות לצאת מן הקופסה, להתעלות מעל התפיסות התקופתיות המקובלות ולנסות לזהות מהן הקונספציות הממאירות, המצמיתות, השגויות והמזיקות של תקופתנו. נאדה, אין עם מי לדבר. אנחנו כל כך מלאים בעצמנו שאף גולם לא מסוגל להעלות על דעתו שיש לנו טעויות.
הכל אני צריך לעשות בעצמי. לא נורא, אני לא מתלונן.נותרה רק בעיה פעוטה:מי יבין אותי בתקופתי?