ממשלת צרפת, ובמיוחד הנשיא המהולל ושר החוץ המנותק שלה, היו מוכנים להיחלץ לעזרת ישראל לנוכח הזעקות כאילו מסגד אל-אקצה בסכנה, ואף הציעו לשלוח חיילים צרפתיים להגן על הר-הבית בירושלים, בירת ישראל.
מן הראוי שכאשר מגדל אייפל בסכנה, ממשלת ישראל תציע לשלוח את חיילי צה"ל להגן על מגדל אייפל בפריז, בירת צרפת. מכיוון שטרור הוא טרור, ההגינות והאחווה מחייבות הצעה כזו לידידים בעת צרה, גם אם הם פועלים בשירות הטרור הערבי במטרה לדחוק את ישראל מארצה ומבירתה.
ואין להסתפק בכך. ממשלת ישראל יכולה להציע עוד מגוון של צעדים לסיוע לידידים בעת צרה. כשם שצרפת הייתה מן המובילות של המהלך הצודק והפייסני של סימון מוצרים מן "השטחים הכבושים", ישראל יכולה לנקוט צעד דומה לגבי מוצרים המיוצרים בארץ הבסקים (בצרפת ובספרד) ובאי קורסיקה, אזורים המייחלים להשתחרר מן הכיבוש הצרפתי המתמשך. ישראל יכולה גם לארח משלחות מן השטחים הללו ומשטחים כבושים אחרים באירופה.
ובמישור ההצהרתי, גם כאן ישראל יכולה לדבר בסגנון הצרפתי העדין והמנומס. כך, למשל, עליה לקרוא לשני הצדדים בסכסוך שבין המדינה האיסלאמית לבין המדינה הצרפתית לשמור על איפוק ולהימנע מצעדים שיחריפו את הסכסוך ויפגעו באמון ובסיכוי ליישם את פתרון שתי המדינות: שתי מדינות לשני עמים עם בירה משותפת, שבמרכזה מגדל אייפל, סמל הדו-קיום.
בנוסף, מתוך הכרה במציאות המייאשת שבה חיים כ-10% מאזרחי צרפת, ומתוך הבנה שיש לדאוג להם לאופק מדיני, חשוב להבין את מצוקתם ואת מניעיהם של עבאס / חמאס / דאעש ולא לדון אותם לכף חובה. על ישראל לעודד כל צעד בונה אמון שתנקוט ממשלת צרפת מול הקמים עליה להורגה, ובלבד שצעדים אלה ייעשו באיפוק ובמידתיות, בלי פגיעה מוגזמת בחופש התנועה של לוחמי החופש האיסלאמיים.