נמאס לשמוע את כל העיתונאים שלנו שואלים מתי זה יגמר ולמה זה קורה, כאילו שהמנהיגים שלנו אשמים במצב. הם שוכחים שאנו נמצאים באזור מוכה מהומות, שהאסונות בו רודפים זה את זה.
שנים מאז התחלת האביב הערבי הארור, אנו הצלחנו להישאר כמו אי-של שקט בתוך אוקיינוס סוער ומסוכן. אז מייד כשקורה משהו בארץ, שהוא יחסית לארצות השכנות מתון, כל העיתונים מתחילים להתבכיין. אני הייתי מציע להם להצטרף, אולי, לאבו מאזן שילכו איתו לבכות לאו"ם.
מצב דומה קורה גם בתחום הכלכלי. התקשורת מנסה לתת לנו את ההרגשה שהמצב הולך ומדרדר וכולנו פה נהיינו יותר ויותר עניים. האזרח, שטוף המוח, לא טורח להביט למציאות בעיניים. אם נזכר מה שהיה פה פעם, נבין שרמת החיים שלנו עלתה בצורה מדהימה. אנחנו יכולים היום להרשות לעצמנו דברים שפעם רק חלמנו עליהם. הסטנדרטים עלו פלאים. שכחנו שפעם לא היה דבר כזה כמו שכר מינימום ומעבידים רבים ניצלו את העובדים בצורה מחפירה.
אני זוכר שהשומרים, שהתקשורת עושה מהם אלופי המסכנים המנוצלים, היו מרוויחים פעם פחות מחצי משכר המינימום של היום. (בדוק!) אני זוכר שפעם במסעדה, סועד ניגב את ידיו בכיור תוך שהוא מגלגל אורך נכבד של נייר. המלצרית במקום, ממש התנפלה עליו בצעקות על מעשיו. דבר כזה לא יעלה על הדעת שיקרה היום. פעם אנשים עשו באמת חשבון לכל גרוש... מתבכיינים, כבר אמרתי?!
ככל שרמת החיים שלנו עולה, ההרגשה שאין לנו מספיק רק מחריפה. אנחנו נכנסים להיסטריה שהקוטג' יקר מדי וחושבים שצריך לרדת מייד מהארץ. מי שיש לו שכל מבין שצריך לקחת את הדברים בפרופורציות. די אם נזכור את המוני העולים מצרפת, שפשוט ברחו לישראל... כל המצב הזה מביא גם לעלייה של הימין הקיצוני אצלנו ולעשבים שוטים, כמו השרה רגב, שמנסה לפגוע באושיות התרבות הישראלית, שזה גם פשע בפני עצמו.
השיר הבא מבטא את תדמית הישראלי שהתקשורת החדירה לנו לראש: הייתי עני ומרוד ירדתי מהארץ במהירות
התעשרתי לי בקלות
פתאום לי הסתבר שאיני ישראלי יותר
הפכתי יורד שהוא עני שמורד
אומרים שאיני עני יותר
לי הסתבר שהפכתי למשהו אחר
כן חדלתי להיות עני
ואיני יותר ישראלי
לי הסתבר שהפכתי למשהו אחר
אומרים שישראלי זה עני
ואילו אני אינני עני
כי ישראל חדלה להיות ביתי
אך בלב נשארתי ישראלי
אבל אל תקראו לי עני
כי אני אינני עני
למרות שעני זה ישראלי