חברה קבלנית הבונה שכונה לחובשי הכיפות הסרוגות עשתה טעות, טעות נוראה. היא הפיקה סרט מזעזע, אשר היה אסור לה להפיק, ודאי שאסור היה עליה להעלותו לאוויר בדף הפייסבוק שלה. זמן קצר אחרי שעלה, תפסו מנהליה את ראשם, הורידו את הסרט, ופיטרו את מפיקו.
וכמובן זה לא היה סוף הסיפור, העמותה לזכויות האזרח בישראל
עתרה לבית דין מנהלי בטענה עיקרית שלא ניתן ליחד שכונות לחובשי כיפות סרוגות, וזאת משני טעמים עיקריים 1) טענה חוקתית של שוויון, המסתמכת על פסקי דין של בית המשפט העליון 2) טענה טכנית של מכרזים באשר הייחודיות של השכונה לא נכללה במכרז של רשות מקרקעי ישראל, ו"באמונה" לא פירטה בתשובתה למכרז את המגבלה אותה היא עומדת להטיל על השכונה.
הכול טוב ויפה עד אשר מגיעים אנו לסעיף 62 בעתירה האומר "עמדת העותרת היא כי ככלל במגזר העירוני אין מקום להקצאה נפרדת לקבוצות תרבותיות" ואנו יודעים שהפסיקה מבדילה בין התיישבות עירונית להתיישבות קהילתית (עד 400 נפש) וודאי מבדילה את ההתיישבות החקלאית/כפרית משאר צורות ההתיישבות, אך השאלה מה מביא את עמדת העמותה לזכויות האזרח להזדהות עם מדיניות כזו של מערכת המשפט בישראל.
מונופול על אדמות יוקרה לטעמי אין כל ספק שההתיישבות הכי מפלה, הכי מדירה את השונה והזר בישראל היא דווקא ההתיישבות הכפרית/חקלאית ובמוקדה הקיבוצים, קיבוצים אשר לדעתי אפשר לספור על כף יד אחת את כמות חבריהם הערבים, קיבוצים חילוניים שאינם קולטים דתיים (והפוך), ואף קשה להם להתמודד עם אנשים שחצו את קווי הדת תוך היותם חברי קיבוץ. עם ההעדפות לבני משפחה, עם העסקים הפורחים שעושים קיבוצים עם אדמות השייכות לציבור כולו, ועל כך לא שמענו שהעמותה לזכויות האזרח עותרת, ואף כשהיא עותרת בעניין שכונה עירונית, היא מרשה לעצמה לטעון שהשגותיה על "שוויון" ו"העדר שוויון" תקפים להתיישבות עירונית בלבד.
ואין מדובר רק בקיבוצי פריפריה, מקרית גת דרומה, ומעכו צפונה, אלא גם בקיבוצים בלב לבה של המדינה. קיבוצים כמו שפיים, געש, גליל ים, שמשאב הטבע לו זכו, בבלעדיות, תוך יצירת מעין מונופול על אדמות היוקרה במרכז הארץ, ואשר היה ראוי לטיפול ציבורי לפחות כמו הטיפול במתווה הגז, אך בפועל הוא עובר מתחת לרדאר של העמותה לזכויות האזרח והמפגינים המקצועיים באופן שלא רק שהקיבוצים יוצרים חבורה מתבדלת עם תקנונים ועדות קבלה על-מנת שכף רגלו של השונה מהם לא תדרוך שם, אלא אף מוכרים נכסים היסטוריים שנפלו לידיהם לצורך הפרחת השממה, ומפריחים באמצעותם גם את חשבונות הבנק של חבריהם.
בזכות קיבלה "באמונה" את המכה הזו. היא יצאה לטייל תחת שמש קופחת כאשר גוש חמאה על ראשה, אך אנו, האזרחים, מתקשים להבין את האיפה ואיפה, אותה איפה ואיפה שלכאורה העמותה לזכויות אזרח נלחמת בה, איפה ואיפה שבבסיסה "שוויון" לכאורה אך בפועל היא מספקת הגנה לחברות מתבדלות, מדירות, וחלקן אף מתעשרות על חשבון אדמות כלל הציבור, ולעומתן אוסרת זאת על חברות אחרות, במסגרת התיישבותית אחרת.