במהלך עבודתי בשכונות מצוקה, נחשפתי לאוכלוסיות מוחלשות שחיות במציאות לא פשוטה. אוכלוסיות אלה מתמודדות ביומיום שלהם עם לא מעט קשיים כגון: אבטלה, אלימות, עוני, סמים, פשע וכו'.
בעבר, עלתה צעקה בקרב האוכלוסיות המוחלשות הללו, שהן זקוקות לסיוע ואין זה הוגן שהם חיים במדינה ככל שאר האזרחים והם אינם מקבלים את היכולת לחיות ולגדול כמו כולם.
בעקבות תלונות אלה, החליטו עמותות רבות להקים פרויקטים ותוכניות, שמטרתם לקדם ולהעצים את האוכלוסיות קשות היום המתגוררות בהן. תוכניות אלו מקיפות ועובדות עם מגוון גדול של יעדים ומשתדלות לתת מענה בתחומים רבים. למשל: מועדוניות, תגבורים לימודיים, מועדון נוער, קבוצות הכנה לשירות צבאי, בתי תמחוי, מרכזי הורים וילדים, קבוצות תמיכה ועוד.
ככל שעוברות השנים, קמות יותר ויותר תוכניות ופרויקטים, מה שגורם להצפה גדולה בשכונות המצוקה. האוכלוסיות המוחלשות מקבלות הרבה עזרה מכל כך הרבה כיוונים, מה שמוביל לעיתים קרובות לחוסר הערכה ואף לזלזול בה. העמותות משקיעות כספים ומשאבים רבים, אך האוכלוסייה מרגישה בלגן וחוסר מיקוד, ולא מצליחה למצות את כולם, כך שהרבה מהמשאבים יורדים לטמיון.
בנוסף, כל עמותה שנפתחת, מגיעה עם תוכניות חדשות, בעוד שבפועל, מטרתה דומה למטרות העמותות שכבר פועלות בעיר. מציאות זו, שנפתחות עוד ועוד תוכניות, מבלבלת את האוכלוסייה, מגבירה תחרותיות מיותרת, וגורמת לבזבוז כספים רבים, ולשימוש מיותר בכוח אדם איכותי.
יתרה מזאת, קיימות בישראל שכונות רבות, שלא מוגדרות 'קשות יום', אך גם לילדים הגרים שם זקוקים להעצמה ולעזרה. כיוון שרוב התקציבים מועברים לאוכלוסיות המוחלשות, נוצר מצב של הצפה של פרויקטים בשכונות המצוקה, כשבמקביל, בשכונות אחרות בהן חיות משפחות נורמטיביות, שאינן מוגדרות "מוחלשות", אין מענה מתאים.
הנוער שגדל בשכונות אלה, מתמודד גם הוא עם דברים לא פשוטים וכיוון שאין לו חיזוק והעצמה, ההידרדרות והנפילה הם רק עניין של זמן.
לדעתי, יש ליצור גוף ארגוני, מעין "ארגון גג", שיפקח על העמותות השונות, ידאג לחלוקת המשאבים והפרויקטים בצורה מאוזנת על-פי נתוני השכונות השונות שבעיר. כמו-כן, הוא יוכל להקצות משאבים מתאימים לילדים "נורמטיביים", כך שגם להם יהיה מענה לצרכיהם. באופן כזה, העבודה תעשה ביעילות, לא תהיינה כפילויות, משאבים לא יבוזבזו, כוח האדם בעמותות ינוצל בצורה מקסימלית, והאוכלוסייה על כל גווניה, תרגיש מסופקת ומועצמת.
