גִּזְעָנוּת – חלק ב'

אין ספק כי בן-גוריון היה איש מעשי והיעד שלו היה הקמת המדינה בתקופה לא הכי פשוטה. אין ספק כי היה צורך במנהיג הכל-יכול שישחק את תפקיד האלוהים ויכפה את דעת היחיד שלו על כל פלגי העם ועל כל הסובבים אותו, אחרת לא היה ניתן להתקדם לשום מקום. אני יכול להבין למשל את רדיפתו את חברי האצל והלח"י שפעלו באופן עצמאי ולא סרו לפקודתו. אני יכול לקבל את מנהיגותו בהבנה גם אם הייתי חולק, היום, ממרום שנות האלפיים, על מהלך כזה או אחר, למשל על עצם רדיפתו לחברי המחתרות שגם חירפו את נפשם למען הקמת המדינה. אינני חולק על זאת כי היה צורך בנקודת הזמן ההיא (לדעתי גם בזמן הזה) בדיקטטור שיינחית את ההוראות החד-משמעיות כאשר כל הפלגים סרים למרותו, ואכן בן-גוריון היה הדיקטטור הנכון בנקודת הזמן הנכונה, שהנחית את ההוראות הנכונות להקמת המדינה בתקופה לא פשוטה. אבל, וכאן יש "אבל" גדול, יש להבחין בין הצורך בדיקטטור שיפעל באופן נחרץ וינחית את הוראותיו הבלתי ניתנות לעירעור לשם הקמת המדינה ואף ייהנה מאשראי פתוח ובלתי מוגבל על אי-אילו טעויות שיסתבר בדיעבד כי שגה בהם, לבין דיקטטור במובן המזרח-תיכוני שהאשראי המפוקפק שלו כולל גם את החטאים שהעם משלם עליהם. אני יליד דיקטטורה כזו (סוריה), וידוע היה כי הנשיא רפעאת אסד, יכל להכנס למועדון מסוים ולנתק אישה שמצאה חן בעיניו מהשולחן שבעלה יושב עליו, כאשר נותרות בפני הבעל שתי האפשרויות: לקבל את מרות נציגי השלטון או ללכת במו רגליו למנוחת עדן. ההיסטוריה תעיד כי בימי הדיקטטורה של ב"ג שום אישה לא נותקה מבעלה, אך היו והיו מספר חטאים (ילדי תימן למשל) וניתן להגיד כי היו פרי ישיר של ממשל הדקטטורה שהעם שילם עליהם, למרות שלא היה לחטאים אלה שום קשר להקמת המדינה, אולם, וכאמור, הם היו פועל ישיר של מרות השלטון הדיקטטורי ונציגיו.

מבחר ציטוטים של אב האומה:

על העולים המרוקאים: "הם אוהבים שמעבידים אותם בפרך" [פרוטוקול המוסד לתיאום 14.6.1950, תיקי המוסד, ארכיון מרכז מורשת בן-גוריון]. על עדות המזרח: "דרושים לנו בני-אדם שנולדו כפועלים. יש לשים לב יותר אל האלמנט המקומי מעדות המזרח, אל התימנים והספרדים אשר רמת חייהם ודרישותיהם הן נמוכות משל פועל אירופי ובהצלחה יוכלו להתחרות בערבים" [תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל, צבי אבן שושן, ספר ראשון, עמוד 123]. על יהדות עירק: "זה אבק-אנשים מארצות הכי מנודות, הכי דלות, הכי מושפלות ושפלות... עלינו להעלותם" [מצוטט ב"חינוך ומורל בצה"ל", הוצאת המטה הכללי]. על יהדות עדות המזרח באופן כללי: "היהודים מתימן, היהודים המרוקנים, העירקים, הכורדים, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים... יש לחנך את הצעיר שבא מארצות אלו לשבת בבית הכיסא כמו בן אדם, להתרחץ, לא לגנוב, לא לתפוס נערה ערבית, לאנוס אותה ולרצוח אותה – זה קודם לכל שאר הדברים..." [הרצאה בכנס הפיקוד הגבוה, 1950]. על העולים מתימן: "שבט זה, מצד אחד הוא יותר נוח לקליטה, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה משקית, מכל שבט אחר... הוא רחוק מאתנו מרחק של אלפיים שנה אם לא יותר. הוא נעדר המושגים היסודיים ביותר והראשוניים של ציוויליזציה (להבדיל מתרבות). יחסו לילדים ולאישה הוא של איש פרימיטיבי. מצב בריאותו לקוי. כוחותיו הגופניים תשושים ואינו מבחין בצרכים ההיגייניים המינימליים" [במכתב לרמטכ"ל יגאל ידין]. הציטוטים שהבאתי לעיל אינם מצוצים מהאצבע, הם ציטוטים. ילדי תימן הם לא סיפורי אלף לילה ולילה, הם סיפורים מעשיים שקרו בפועל ועדיין חיים איתנו כאן עדים שאחיהם נחטפו. המעשיות הללו קרו בזמן ב"ג; עובדה זו איננה מצוצה מהאצבע. יורשה לי לסיום להאיר עוד עובדה: אינני אומר כי ב"ג היה שותף ישיר למעשיה זו או אחרת, כפי שאיננו יודעים בוודאות אם חאפז אל-אסד היה יודע על מעללי אחיו, אבל האווירה שנוצרה ויצרה את המעטפת המתאימה שהמעשים האלה ייעשו תחתיה- נוצרה כהיא זו על-ידי דוד בן-גוריון; הוא ולא אחר האחראי לכל מה שהתחולל בתוך המעטפת הזו. אין ספק איפא, כי לב"ג התאימה המעטפת הזו וכי הוא התאים לה, אחרת היא לא הייתה נוצרת תחת חסותו. בתקופה הבן-גוריונית ובתוך המעטפת השלטונית שלו נוצרה גזענות מהזן הזול ביותר, שעד עכשיו צצים פה ושם ממנה שורשים ממאירים; וכן בתקופה הבן-גוריונית ולא במקרה נוצרה האווירה לפשע המאורגן כנגד ילדי תימן. שום דבר לא קרה ולא יקרה תחת יד המקרה; מי שלא מבין את זאת לא למד ולא ילמד שום דבר מההיסטוריה. בפרק הבא אעמיק יותר אל מצולות הגזענות ואגיע עימה הביתה, עד לעיר חלב שבסוריה היכן נולדתי וגדלתי. לגזענות, מסתבר, אין גבולות- תרתי משמע.