בלילה שבין ראשון לשני פשטו כוחות רשע (או ליתר דיוק רובוטים בשרות חונטת מדינת כל אזרחיה) על בית כנסת הממוקם מול היציאה מקרית ארבע בואכה מערת המכפלה ובנחישות המאפיינת את החונטה הרסו את בית הכנסת תוך שהם מותירים במקום חורבות.
המעניין הוא שבית הכנסת הזה נהרס כבר למעלה מארבעים פעמים, נהרס והוקם מחדש. הסיבה להתנכלות הכפייתית היא לכאורה וכרגיל "שמירה דווקאנית על שלטון החוק". בדיחה טובה יש לומר... בצד העלמת עין מבניה לא חוקית ערבית רחבת היקף מקפידה המדינה מאוד להצר, לאבד ולהשמיד אחיזה יהודית בעיר האבות.
כשבערבים עסקינן מתברר שהחוק אינו הכול. תנועת רגבים עתרה לבית המשפח העליון בשבתו כבית דין "גבוה לצדק" על-מנת שמדינת ישראל תאכוף הריסת מבנים שנבנו בניגוד לחוק במימון
האיחוד האירופי. ה"שופטים" אמצו עמדת המדינה שנימקה את ההחלטה שלא להרוס בשלב זה את המבנים בטענה כי "סדרי העדיפויות של המדינה נקבעים ומושפעים ממגוון שיקולים כמו שיקולי ביטחון ומדיניות החוץ". דע עקא שמדובר בבית ספר אותו הציב שהאיחוד האירופי בניגוד לחוק סמוך לישוב אדם מצפון לירושלים.
מה נלין על החונטה? הרי זו מתעלמת ממאות רבות של צווים חלוטים להריסת בנייה ערבית לא חוקית, מסדירה אלפים רבים של בתים ערבים שנבנו בניגוד לחוק, מפצה גזלנים ערבים שהשתלטו על אדמות מדינה, מסייעת לערבים להקים לעצמם עיר ועוד ועוד.
אדמות טרשים בכתבה שפורסמה על אודות הריסת בית הכנסת צדה את העין אחת התגובות: "זו מורשת הקרב של צה"ל - גוש-קטיף, עמונה, חומש, בתי כנסת,ו... רדיו של החמאס". עצוב, אמיתי ומדהים כאחד, השם ירחם.
מה רוצה החונטה מיהודים טובים הנאחזים בנחלת אבותיהם? מה פשעם של חלוצים המוכנים להיאחז באדמות טרשים, לחיות בפחונים, לרעות עדרים בגבעות, להתגורר בבתים פרוצים לרוח, להתפלל בבית כנסת קטן על אם הדרך ולחזור ולהקימו ארבעים פעם לאחר כל "ליל בדולח" מקומי. הדעת נותנת שכל מדינה הייתה מתברכת באזרחים שכאלה - מסורים, אידיאליסטים, מאמינים, מוכנים להקרבה - משאת נפש ממש של כל מדינה נורמאלית, חפצת חיים.
אלא שכאן לא מתקיימת מדינה נורמאלית. כאן יש סדר יום אנטי יהודי, פוסט ציוני, נגוע בשחיתות ומתנכל לטובי הבנים תוך אפליה קשה ומקוממת. על השחיתות יעיד הסיפור הקצר דלקמן: "בחדר האוכל בכלא מעשיהו הוצב לאחרונה שלט עליו הכיתוב: האסירים מתבקשים להישאר במקומם עד אשר ראש הממשלה והנשיא יצאו". מצחיק או עצוב? החליטו בעצמכם.
מכל מקום שני ה"מכובדים" מחדר האוכל פשעו איש איש בתורו כנגד עם ישראל. אחד ביצע פוגרום באחיו בעמונה, השני נזף בצדיקי גוש-קטיף (לפני הגירוש) והוכיחם על "סרבנותם" תוך שהוא מצהיר: " לי יש ביטחון מלא במערכת המשפט". אח.... כמה מתוק היום המשפט הזה אשר הושמע בשעתו על-ידי מי שכיהן כנשיא-
משה קצב.
ולעניינינו - הריסת בית הכנסת חזון דוד שוב ושוב מדגימה את הרפיסות והחולשה של שלטון מפוחד רופס ונטול ערכים כשבניגוד משווע רואים את הדבקות, הנחישות והאמונה של יהודים יקרים הנאחזים באדמת אבות, מאמינים בנצח ישראל ולועגים לקשיים ומכשולים נקודתיים שאינם יכולים לעמוד מול הצדק והאמת. איזה מהכוחות הללו ינצח? וכי יש ספק?
באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו.