|
משנה לשנה סר יותר ויותר חינו של הזמר העבר, כשאת מקומו תופס, משום מה, פופ לועזי. עדות ניצחת לכך הם השירים הלועזיים, הנבחרים בשנים האחרונות לייצג את ישראל באירוויזיון. מבלי להטיל דופי לרגע בטיבו של השיר שנבחר השנה, ואף לא בזמר שישמיע אותו, יש בכל זאת לראות בבחירה שכזו תעודת-עניות לרשות השידור. כי הדעת נותנת שזמר עברי הוא זה שאמור לייצגה כלפי חוץ בכבוד הראוי לה ולו.. כיום רק נותר עוד להתרפק על השירים העבריים הנוסטלגיים, שדווקא הם - ולא השירים הלועזיים - הם אלה שזיכו את ישראל במקומות הראשונים בתחרות. כאלה היו "הללויה", "דיווה" ו"אבניבי", כשאחריהם החרו - והחזיקו במקומות השניים שירים כמו "כאן נולדתי", "הורה" ו"חי". האם חלפו ימיהם לבלי שוב?. לא סיכוי אין זאת כי אם ה"טם-טם" הלועזי הצורם הוא זה שמצליח להשתלט, בין היתר, גם על תחרות בינלאומית שכזו, שאין בה כדי לייחד את ישראל בזמר עברי ייצוגי משלה. אם אין די בפאשלה הזו של רשות השידור - הרי שגם קלושים, אם לא אפסיים, ממילא כיום סיכוייו של הנציג הישראלי באירוויזיון להעפיל אל שלב הגמר. שהרי הדברים אמורים במציאות כפוית-טובה למדינה שלנו, שאין כל טעם לברוח ממנה. אחרי ככלות הכל, אין לרשות השידור הישראלית מה לחפש באירווזיון, באשר עצם שמו מעיד עליו שהוא מצוי מחוץ לתחומה של ישראל, מה גם שההצבעה בתחרות הזמר האירופית היא, כידוע, גושית ופוליטית. ללא אהדה סוף כל סוף נועדה תחרות האירוויזיון, מעצם מהותה, למדינות החברות באיגוד השידור האירופי והוא גם זה שפרס עליהן את חסותו. בהקשר לכך ראוי להזכיר שישראל מצויה עדיין על המפה האסיאתית, והסתננותה לתחרות, שאיננה שלה, אינה מתקבלת בעין יפה. סוד גלוי הוא שמרבית המדינות הנמנות עם איגוד השידור האירופי אינן נוטות חסד דווקא לישראל המסתננת אליו. יתר על כן: הן אפילו מתנערות ממנה. ביטוי לכך היא ההצבעה שלהן בתחרות הזמר. יותר משההתייחסות בה היא לטיב השיר עצמו - היא מתנקזת למעמדה הפוליטי של "המדינה הציונית", שבלשון-המעטה אינה אהודה. אז בל יהי חלקנו עימן. כך או אחרת ברור למדי שלא הזמר הלועזי הוא זה שיציל את ישראל מתבוסה. בצוק העיתים - זה גורלנו. |