|
טשטוש התחומים בין הרשתות אינו חדש. רשתות המזון מוכרות מצעים, סירים ואוהלים. רשתות הפארם מוכרות ממתקים וטחינה. האם זה טוב? האם זה נכון לעסק? עד מתי זה נסבל, או מה הוא הגבול אם בכלל ניתן לצייר אחד שכזה? אקדים ואומר שישנן מספר גישות לנושא: - הגישה הראשונה - שומרת בהקפדה על "טוהר הנשק" והיא דוגלת שעל הרשת לעסוק בתחום העיסוק שלה בלבד להתמקד בו ולהשיא את מירב המאמצים רק בתחום אשר מוגדר. על-ידי הרשת. על-פי גישה זו לא נציע ללקוחות בחנות שעונים, תכשיטים ואביזרי אופנה, שכן מדיניות הרשת לשמור על מקצועיות ועל דימוי רציני, במיוחד עם החנות מכילה בתוכה מותגי יוקרה. גישה זו כאמור מתאימה לעסק אשר רוצה להעביר מסר ממוקד ללקוחותיו ואשר מגוון המוצרים אשר הוא מכיל יכולים לספק לו פרנסה לאורך זמן.
- הגישה השנייה - בבסיסה היא יותר גישה של נדל"ן מסחרי, כלומר על-פי גישה זו, לחנות ישנן הוצאות, כמו שכר דירה, כוח אדם, חשמל וכדומה, אותן המכירות צריכות לכסות בתוספת הרווח. על-פי גישה זו (בצד הקיצוני שלה), כול דבר אשר יכול להימכר ברוך הבא. הרשת אשר בארץ מאמינה בגישה זו ומאמצת חלקים נכבדים ממדיניות זו, היא המשביר לצרכן, אשר רואה ברצפת המכירה פלטפורמה למכירה ולראייה, הציעה לפני מספר חודשים גם מכונית בחנות.
- הגישה המשלבת - גישה זו לא לוקחת שום דבר בקיצוניות. על-פי גישה זו מותר להכניס גם תמהיל, אשר חשוב שתהיה לו זיקה כל שהיא לעסק המרכזי.לדוגמה מוצרי מזון, אשר משדרים בריאות או ניחוח של טבע, כמו דבש, שמן זית וטחינה, ברשת פארם. לעיתים רשתות מאבדות את המינון ואו מזניחות את תחום ההוויה שלהן ואז מוצאים מצבי קיצון, כמו למשל שלא מוצאים ברשת אשר כול יעודה זה למכור טקסטיל בית מוצרים כמו, ציפית לכרית, אך מוצאים בשפע אגרטלים וקעריות הגשה או גלידה.
הכלל בגישת השילוב אומר - רוצה לשלב בסדר, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון מוצרי הבסיס של תחום העיסוק המרכזי שלך. עסק שלא יקפיד על כלל פשוט ובסיסי זה, עשוי למצוא את עצמו בצרה לא פשוטה, אשר שיקומה יקר ולפעמים מאוחר מדי. |