מדינת ישראל היא מדינה קטנה בהקפה ובגודל אוכלוסייתה, יש בה מקום למספר עסקים בגדלים כאלה או אחרים היכולים לספק את הנדרש לאוכלוסייתה, מראשיתה התבססה המדינה על החקלאות כענף יצוא ויצור מספר אחד.
לאחר מזאת עברנו כברת דרך וענף היצוא המרכזי היו היהלומים, שערכם גבוה אולם הערך המוסף שלהם נמוך, כך שתרומה גדולה לא הייתה להם. במקביל התפתחה תעשיית לואו טק כמו ענף הטקסטיל, שאמנם סיפק מקומות עבודה, אבל לא היה בו משום מתן פתרונות כלכליים.
תעשיית ההייטק והאקזיטים שבאו בעקבותיה הביאו ברכה, וקטר צמיחה למשק, אולם הם היו מוגבלים לסוג תעסוקה מסוים של בעלי מקצועות מסוימים. בצד זה צמחו הבנקים הגדולים מאז ומתמיד היו חמישה והם הלכו והתבססו כנותני הבסיס הפיננסי במשק.
יוצאת דופן הייתה חברת טבע שהתפתחה על בסיס תרופות גנריות, והשתלטה על חברות מתחרות בחול, והפכה לחברת ענק בתחום, שמשפיעה רבות על המשק העולמי, ובוודאי על השוק המקומי. מי מדבר על תחרות עם טבע בארץ, כל הקטנים נבלעים מיד על ידה, או שהם אפילו לא מדגדגים אותה.
המדינה בהכירה בייחודה של טבע נותנת לה הטבות מפליגות במיסוי, מתוך כונה שהיקף עסקיה יישאר בארץ, יהווה בסיס תעסוקה ופיננסי לאורך זמן. האם מישהו יוצא נגד המונופול של טבע? לאף אחד אין מילה רעה על המונופול הזה לא בעיתונות ולא בשום מקום אחר.
מאידך כל הסוציאליסטים דורשים פרוק מנופולים ותחרות, אבל תחרות מביאה למה שנקרא על ידם קפיטליזם חזירי, כי ברור שאצלנו אין אפשרות לחברות בהיקף ניכר, אם יש תחרות היא מביאה מהר מאוד להשתלטויות, או יצירת הסכמים, מין בריתות. דוגמה קטנה מתחום הבריאות, שנים שקברניטי בתי החולים באמצעות משרד הבריאות הגבילו את כמויות מכשירי הסי.טי וה MRI על-מנת לשמור על רמת מחירים גבוהה, ומשהתרבו יצרו הסכמים ותאומי מחירים שלא נתנו למחירים לרדת.
אני מרשה לעצמי לחשוב שגם בין הבנקים יש תאומי מחירים, וכך בין רשתות השווק למרות התחרות הכביכול העזה ביניהם. אז הגיע הזמן להבין שבישראל אין תחרות, וצריך לבנות מנגנונים שיבטיחו רמת מחירים נמוכה, או בינונית לטובת הכלל, מין אמנה בין הקמעונאים והצרכנים, כמו עסקות החבילה שנעשו בימי האינפלציה הגואה.