(ויקרא זכור עו) מרשם להתקרבות
הפסוק השני בפרשת השבוע ובספר וַיִּקְרָא בכלל אומר כך: [ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה'--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. יהודי רוצה להתקרב אל ה', זה בטבע שלו, אומרת לנו התורה שיש דרך מאוד מסוימת לעשות את זה: מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ. בעצם, מה זה נקרא להתקרב אל ה'? הרי מדובר ב'אֵין סוף' והשכל האנושי בכלל לא יכול לתפוס מה זה אין סוף, אז איך ירצה להתקרב אליו? אלא הכוונה היא להתעלוּת רוחנית, אם רוצים לחרוג מהמסגרת המוגבלת והמגבילה של המרוץ אחר הנוחות והחומרנות אל הרוחניות, זו הדרך, להקריב את הבהמיות הטבועה בנו. ואין הכוונה רק לבהמיות מהסוג שמככב בתקשורת.
הרצון להתקרב
ככלל, אפשר לומר שכל שאיפה אנושית לשלמות בכל תחום שהוא, מקורה ברצון להתקרב אל האין סוף. כך למשל בשאיפה לצדק חברתי, לשוויון בין בני אדם, לשלום עולמי. כל אלה, ועוד רעיונות אנושיים נעלים כאלה ואחרים, מקורם בשאיפה להתקרב אל האין סוף. אלא ששאיפה, נעלית ככל שתהיה, אין די בה, צריכים גם לחתור להגשמתה. ואכן ההיסטוריה האנושית משופעת בסיפורים על חתירה להגשמת שאיפות נעלות. ורק כדי לחדד נאמר שגם ההנעה של הכובשים הגדולים בהיסטוריה הייתה השאיפה להדמות לבורא יתברך שממשלתו פרושה על כל העולם. מכאן בא גם הרעיון ההזוי של חלק מהם להאליל את עצמם. לענ"ד זהו גם המניע של חלק מהמנהיגים בדורנו.
הדמיון מול המציאות
אבל זה נכון לא רק ביחס למנהיגים המוכרים ככאלה, זה נכון גם ביחס לפעילים מטעם עצמם או חברים באירגונים שונים ומשונים, כאלה המטיפים לנו על סוגים שונים של צדק. כולם מוּנָעים על-ידי השאיפה לעולם מושלם שבו יהיה צדק חלוקתי, שוויון חברתי, חמלה לבעלי חיים, שלום עולמי ועוד מה שתוסיפו. במהלך ההיסטוריה, במוקדם או במאוחר, כל החלומות מהסוג הזה התנפצו אל סלעי המציאות כידוע. הדוגמה האחרונה הברורה לעת עתה, היא קריסתו המהדהדת של הקומוניזם. אפשר להציע הסבר לכל קריסה כזאת שאירעה במהלך ההיסטוריה, ההיסטוריונים מומחים בזה, אבל אין בכך צורך; הקריסות כולן נבעו מהתנגשות של הרעיון עם המציאות.
חלומות שווא
על פניו נראה שהעם היהודי הוציא מתוכו חולמים מהסוג הזה יותר מכל עם אחר לאורך ההיסטוריה. וזה המצב גם כיום; מתוך כוונות טובת כמובן, יהודים המציאו עם שמעולם לא היה קיים ומבקשים להעניק לו חלק מארץ ישראל, שיהיה לו היכן להניח את הראש. יהודי חלם על סדר חדש במזרח התיכון ויהודי אחר הָזָה מזרח תיכון חדש. יהודים חותרים למיגור כל המלחמות בעולם והאמצעי העיקרי שלהם הוא החלשת צה"ל בפרט ומדינת ישראל בכלל. הכוונות היו אולי טובות אבל המציאות, המציאות. והתוצאות. כי לא מספיק לשאוף להתקרב לאלקים, להדמות אליו בניהול העולם, צריכים לדעת את המרשם המדויק כיצד לעשות זאת, וגם ליישם את ההוראות בדיוק מירבי.
לנטרל את האינטרסים
וכאמור, המרשם להתקרבות נתון בפרשת השבוע: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', כשיעלה בדעתו של יהודי רצון להתקרב אל ה', זה מה שעליו לעשות כצעד ראשון בכיוון: מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ. כי גם שורשם של הרעיונות הכי נעלים, כמו למשל הרצון להתקרב אל ה', עלול להיות פניה (אינטרס) גלויה או סמויה כלשהי או אגו נפוח מדי. ופניות הרי שייכות לחלק הבהמי שבאדם. כי החלק הרוחני שבאדם, הנשמה, הוא נטולת פניות. יש סוגים שונים של פניות (אינטרסים). לא ננסה לפרט אותן כי רבות מדי הן, רק נאמר שהישגים חומריים או חברתיים למיניהם שייכים למסגרת הזאת של פניות. וכבר אמרו חכמים (אבות ד): הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.
שמירה מעולה
אמירה זו של חז"ל מתייחסת לאדם הפרטי באשר הוא, אבל מה קורה כאשר האדם הַמוּנָע על-ידי פניות כאלה ואחרות תופס עמדה מנהיגותית? או שקולו נשמע רבות בתקשורת ההמונים? הרי הנזק שהוא עושה עלול לפגוע ברבים אחרים ועד לפגיעה בעם ישראל כולו ר"ל. ואכן, ברמה מסוימת, ההוזים האלה מזיקים לנו לא מעט ומשום מה אנחנו רפי ידים מולם. אומנם בדרך הטבע הנזק שהם גורמים היה עלול להיות סופני, אבל בחסדי ה' יתברך אנחנו זוכים לשמירה מעולה. בדיוק כמו שמבטיח הנביא בהפטרה השייכת לפרשת השבוע (ישעיהו מג): אומנם כן, ...הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי, בַּעֲוֹנֹתֶיךָ. אבל למרות הכל אני אתך. לא בגללך, בגללי: [כה] אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי: וְחַטֹּאתֶיךָ, לֹא אֶזְכֹּר.