היוזמה הנכלולית הצרפתית איננה יוזמה למציאת פתרון אלא תרגיל הטעיה פוליטית. ליוזמה שורשים קולוניאליסטים מובהקים וכוונתה העמוקה והלא מוצהרת בפומבי היא קידום היעד האסטרטגי האמיתי, בעיקר של אירופה המערבית, לתיקון השגיאה של תוכנית החלוקה בארץ ישראל מ-1947. שגיאה זו הובילה לדעת גורמים שונים להקמת מדינה יהודית, שעוררה התנגדות ערבית כוללת באזור ויצרה אי-יציבות פוליטית מתמשכת. לאחר כשלון הנסיונות הערביים לבטל החלטה זו בכוח הזרוע, הוצב מולה הגורם הפלשתיני-ערבי המלאכותי המכונה "העם הפלשתיני", שעיקר תפקידו לחסל את מדינת-ישראל, באופן פיסי או באמצעות מהפך פנימי. המהפך הפנימי חותר תחילה להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" ובהמשך השתלבות כולללת במרחב המוסלמי האזורי. העימות הישראלי-ערבי ממוקד עתה בעימות הישראלי-פלשתיני, ולדעת האירופים ממשיך להיות גורם בלתי-מייצב באזור. אי-יציבות אזורית אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים האירופים ובאין דרך אחרת לנסות ולקדם "באופן הומני" את פתרון הבעיה היהודית אחרי השואה, באירופה מנסים לעשות זאת באמצעות תמיכה בפתרון הערבי. תורת "התקינות הפוליטית" מחייבת את אירופה להציג את מהלכיה כרדיפת שלום ועשיית צדק.
האם אתה אכן מאמין שמנהיגי המערב אינם יודעים את האמת על הסכסוך הישראלי-ערבי? לי קשה במיוחד להאמין שהאנגלים והצרפתים, שחוללו סכסוך זה וליבו אותו, אינם יודעים היטב את האמת על סיבותיו ומקורותיו. בהיותם כיום שחקנים ראשיים בעיצוב המדיניות האירופית האנטי-ישראלית, הם ממשיכים לקדם את המהלכים לתיקון "התקלה" של 1948 - הכרזת העצמאות של ישראל ונצחונה במלחמת השחרור; לא כך דמיינו לעצמם ב-1947 את ההתפתחויות באזור.
מסדרון יבשתי בכדי להבין את התמונה לאשורה ולמלוא עומקה, צריך להוסיף לדיון - בניגוד למה שאנו עושים בדרך כלל - את
בגידת בריטניה בישוב היהודי בא"י לאחר פרסום "הצהרת בלפור" (1917) והנסיגה ממנה כ-4 שנים מאוחר יותר. הביטוי הנחרץ לנסיגה זו, הייתה הקמת האמירות ההאשמית של עבר-הירדן, שלימים הפכה לממלכת ירדן. לאמירות זו נועד התפקיד להשתלט על מרבית שטחה של ארץ ישראל משני עברי הירדן, כאשר בדרום אמור היה להיווצר מסדרון יבשתי בין סיני (מצרים) לסעודיה וירדן, ובצפון אמור היה רוב שטחו של הגליל העליון להיות חלק מסוריה הגדולה.
הבריטים לא מסרו את א"י לפלשתינים, משום שבמאי 1948 לא היה עדיין "עם פלשתיני". "העם הפלשתיני" נולד וטופח כמכשיר פוליטי להמשך המאבק הערבי בישראל. כאשר התחילו ערביי ארץ ישראל להאמין, ששימוש בהגדרה עצמית כמכשיר פוליטי תוך השתתפות במשחק הערבי הגדול, יזכו לתמיכה ההכרחית לכך שיוכלו לחזור "לבתים" שאותם איבדו במלחמה נגד ישראל - הפכו לישות אגרסיבית פעילה ופתחו לשם כך את מנגנוני הטרור. בהדרגה הבינו שעניינן של המדינות הערביות איננו ממוקד "בפלשתינים" אלא במדינות עצמן. משהבינו זאת הפכו בהדרגה לדילמה גם עבור המדינות השכנות לישראל וגם להוגי רעיונות ההסדרים המדינים החדשים באזור לאחר מלחמת העולם הראשונה. קודם לשגיאות המדיניות של הכוחות הקולוניאליים המרכזיים באזור בתחילת המאה ה-20, חיו בא"י ערבים, רובם נוודים מהאזורים הסמוכים לה. ירדן, כשלוחה של הממלכה הסעודית, הייתה אמורה לשלוט בהם ולרסן אותם. את השטחים שפינו הבריטים בא"י, הם מסרו בעיקר לליגיון הירדני, שלימים, אילו הצליחה הלחימה הערבית בישראל, אמור היה להשתלט גם על רצועת השפלה והחוף במרכז הארץ, עד נמל יפו כמוצא לים התיכון ועד בכלל. גם כיום, אילו נעלמה ישראל מן האזור, היו המדינות הערביות השכנות לה מחלקות ביניהן את הטריטוריה שממערב לירדן ומפזרות את רוב "הפלשתינים" ברחבי המזרח התיכון.
מומחים בריטים מקיאבליסטים הם "ממציאי" האידיאולוגיה הגורסת שהקמת מדינה יהודית בא"י הייתה שגיאה וצריך לחתור לתיקונה או לביטולה. לפי השקפה זו, גם היהודים וגם "הפלשתינים" כישויות מדיניות ריבוניות, הם גורמים פוליטיים בלתי מייצבים באזור ולכן שניהם אינם רצויים לאירופה. אולם, כאשר הם מאזנים ומנטרלים זה את זה, בין אם בדרך של שתי מדינות שמעסיקות זו את זו ובין אם באמצעות מדינה אחת של "כל אזרחיה", זהו הרע במיעוטו. לדעתי, הנחת העבודה של ההוגים המקיאבליסטים היא שכך או כך
החריג הפוליטי-היסטורי-תרבותי- דתי הזה יוטמע בסביבה או ירוסן על ידה וכך יפסיק להטריד גם את אירופה.
שליטה צבאית מה שהבריטים אינם לוקחים כראוי בחשבון הוא שסעודיה והמדינות הסוניות "המתונות" האחרות, בבסיסן, הן מדינות מוסלמיות, שעמדותיהן הקיצוניות מוסוות או רדומות זמנית. כיום אפילו טורקיה "הדמוקרטית", הולכת ומשנה במהירות את אופיה לכיוון של מדינה איסלאמית עם גוונים פונדמנטליסטיים. גוונים אלה מקורם בליבת תורת האיסלאם, עובדה שנעלמת מעיני המערב, או מודחקת על ידו.
בסיכומו של דבר, בריטניה וצרפת עיקביות במדיניותן המזרח תיכונית האנטי-ישראלית ובמסגרת המערך הכולל של הקהילה האירופית, הן סוחפות אחריהן גם מדינות אחרות, במיוחד כאלה שהמוטיב האנטישמי מבוסס בהן היטב.
לכן, אסור לישראל להתפתות למסלולי התפתחות שעולים בקנה אחד עם מדיניות אירופית, שיסודה ברצון לתקן את "השגיאה" שבעצם הקמתה של מדינה יהודית בא"י. אסור לישראל לטאטא מוטיב זה מתחת לשטיח ואסור לישראל לקבל בקלות-ראש את הרעיון המופרך בדבר קיומו ההיסטורי של "עם פלשתיני" או לוותר על שליטה צבאית מלאה בארץ-ישראל המערבית. כל חתירה להסדר עם העולם הערבי צריכה להיות מושתת על הכרה והשלמה לאומית הדדית ועל יישוב הפליטים במקומותיהם, כשלב מבוא לתהליכי תיקון של המציאות. תיקון כזה הוא תנאי להסדר ישראלי-ערבי אמיתי ויציב, שהוא מעטפת חיונית לכל הסדר פוליטי יציב בארץ-ישראל משני עברי הירדן. זו הייתה ההשקפה שהנחתה את הצהרת בלפור, ונטישתה והחלפתה באינטרסים צרים וקצרי-ראות, יצרו את המשבר הנמשך עד היום.