סבי איבד רגל בעת שלחם באספסוף בפרעות 1929 בחברון, אבי חטף כדור בבטנו בעת שלחם בפורעים בגליל המערבי ב-, אני נלחמתי ונפצעתי בעת שלחמתי בפדאיון ב-1955 ונפצעתי שוב בקרבות על שיחרור ירושלים ב-1967 ופעם נוספת בקרבות על רמת הגולן ב-1973. בני, כטייס קרבי נלחם איתי כבר ב-1973 ועד היום.
עכשיו יש לי תשעה נכדים. מכל המלחמות שנמשכות בערך כבר 100 שנה בין יהודים מתישבים לבין פלשתינים מקומיים, השימוש בכוח צבאי לא פתר דבר. הסיכסוך ושפיכות הדמים רק גברו.
אין פתרון כוחני-צבאי לסיכסוך בין התנועה הלאומית-היהודית-הציונית לבין התנועה הלאומית-הפלשתינית. כל מי שממליץ להמשיך להילחם בפלשתינים בכל הכוח הצבאי דן אותנו להמשך שפיכות הדמים עד אין קץ ומרחיק מאיתנו את השגת המטרה המוסכמת: "חברה יהודית ריבונית דמוקרטית במדינת ישראל משגשגת ובטוחה לחיות בה".
בחברה הפלשתינית שולטים בכוח הזרוע ובהטלת טרור רצחני אירגונים איסלמיים קיצוניים חמושים. לכן אין עם מי לעשות הסכמים אמינים. השילטון המרכזי הוא הוא רק למראית עין וחלש מאוד.
המסקנה: הדרך היחידה להשגת המטרה שהזכרתי היא הפרדה חד-צדדית עכשיו, עם גדר ביטחון אפקטיבית. הם יעשו שם מה שירצו ואנחנו כאן.
יש דוגמאות שזה עובד: מאז שיצאנו מלבנון ונבנתה הגדר מלאו הצימרים בצפון, שבילי הטיולים הומים מטיילים, הגליל התחיל לשגשג. קפריסין משגשגת בשלום מאז נחצתה באופן חד-צדדי.
אין כל פיתרון מעשי בר-ביצוע מיידי אחר. די למלחמות ולסיכון המפעל הציוני שאין לו אח ורע בעולם. הישגים עצומים של העם היהודי נתונים בסכנה בגלל המשך הסיכסוך האלים.