ארצנו רעשה בשבוע האחרון מה"
גזענות" שהתרגשה עלינו, רחמנא ליצלן, ומן החיפזון המתנצל של כל שדרות הציבור, המתפרנס מתחושת האשמה הקיבוצית שדבקה בנו, בנוסח "מפני חטאינו גלינו מארצנו". אשמה זו פירושה כי כל מה שמתרחש סביב לנו וכל משוגותיהם של אויבינו מוצאם במעשינו אנו, שעליהם איננו חדלים להתנצל, בניגוד ליריבינו המשליכים עלינו את כל מכאובי העולם, וכמובן את תלאותיהם הם. אנו ממהרים להרכין ראש ולהודות באשמה, להירתם למקהלת "אשמנו, בגדנו", לדון באמצעי התקשורת ולחטט עד זוב דם ב"גזענות" שפשתה בנו, להנאתם של שוטמינו המוסיפים לטפול עלינו כהנה וכהנה משעה שאנו עצמנו היכינו על חטא שלא חטאנו.
הפשע הנורא שלקינו בו הוא שנשים יהודיות, וכמוהן גם לא מעט נשים ערביות, ביקשו לשמור על סביבתן התרבותית המלטפת והמוכרת בשעה שעוברת עליהן חוויית הלידה, כאילו החיים בישראל כולם מעורבים וממוזגים, וכאילו חס מלגעת ומלזעזע את ההרמוניה השמֵימית השוררת בארץ הזאת בין שני לאומיה הדרים בה. הרי את חגיגת יום העצמאות המרומם הקרב ובא חזקה עלינו שנחגוג במשותף, מבלי שאף נכבה לא תבוא להעכיר את שמחתנו, שלא לדבר על הצבא האמון על ביטחון כולנו, שבני העם האחר נדחקים לשרת בו בחדווה, שמא חלילה, הוא יהיה צבא "גזעני" שרק יהודים משרתים בו.
הרי אין תחום מתחומי חיינו שאינו מפריד בין בני שני הלאומים: במדינה שוויונית ולא "גזענית", הטייסים המגנים על שמינו היו אמורים להיות יהודים וערבים, והחיילים המופקדים על גבולותינו חייבים להיות מכאן ומשם. מבחר המפלגות הפוליטיות שלנו, מן הימין ה"גזעני" ועד השמאל המתנצל, מספק היה את כל הטעמים הפוליטיים, לולא הגזענים של בני העם האחר היו מקימים מפלגה ערבית נפרדת, שעל אף הקישוט היהודי הסמלי שבה, היא נותרה ערבית, דואגת לרווחת הפלשתינים יותר מאשר לטובת ארצה, ומאמצת ללא מחשבה והיסוס את כל עמדות אויביה של מדינתם. האין זו גזענות? הדבר דומה כאילו הערבים והמוסלמים שבאנגליה ובצרפת היו מבקשים חברות בפרלמנטים הנכבדים ההם לא מתוקף חברותם במפלגות השמרנים או הסוציאליסטים, אלא היו מקימים מפלגה מוסלמית פקיסטנית, או סיעה לאומית מרוקנית. האם שוטמי הגזענות ואויבי ההפרדה היו מעלים על דעתם אבסורד כזה?
הערבים בישראל מקיימים מערכת חינוך נפרדת בשפה הערבית. האין זו הפרדה גזענית בין ילדים ישראלים האמורים להיות שותפים למערכת חינוך ותרבות לאומית אחת, כפי שקורה באנגליה, צרפת ובלגיה? האם יעז יהודי לבוא ולהתגורר באום אל-פחם, או בטייבה שבה מתגורר אבי אבות המתלהמים נגד ה"גזענות" המפרידה? והאמת ניתנה להיאמר, שערבים אינם נוטלים חלק במפעל ההתיישבות היהודי, בעיר ובכפר, בקיבוצים ובעיירות פיתוח, במצפים ובחוות חקלאיות. האין זו הפרדה גזענית? אלא ששם התירוץ הוא כי לכל עם מתכונת יישוב שעליה הוא אמון. אולם אם תירוץ זה חל על כפר ובית ספר, מדוע לא יחול על בית חולים? האם יהודי מתאשפז בבית חולים "אוגוסטה ויקטוריה" בירושלים, או בבית החולים בנצרת? והאם יהודים דחו את אלפי הערבים הצובאים על בתי החולים של ישראל?
ומעל לכל, אפילו בעוגת השלטון שבה תובעים הערבים חלק בחלק בה, הם דואגים בד-בבד לקיים מערכת ממשלית מקבילה ונפרדת שאין בה חלק ונחלה ליהודים. הרי הסמכות הערבית העליונה של ערביי ישראל אינה ממשלת ישראל הנבחרת, אלא הוועדה העליונה שבה שותפים כל הח"כים הערביים וראשי עיריותיהם ומועצותיהם. שם הם מטכסים עצה על ימי האדמה, שביתות והפגנות של הערבים נגד הממשלה שהיא גם ממשלתם, ושם גם רקמו ופרסמו את "מסמכי החזון" שלהם היוצאים נגד המדינה ואושיותיה, ומבקשים להקים להם מוסדות אוטונומיים, נפרדים מן המדינה היהודית. הם גם מתיימרים לנהל מדיניות חוץ נפרדת בגזענותה, שאינה מהססת להשתדל אצל האומות נגד מדינתם המאחדת והמערבת.
ובכן, יהודים טובים ותמימים, השוחרים טוב ומעמידים פנים שהם מצפים אך לטוב מן העבר השני של ערביי ישראל: טלו קורה מבין עיניכם! ההפרדה היא חלק מחיינו, ורובה נעשית מרצונם ומיוזמתם של הטוענים ל"התנהגות גזענית" של עם ישראל ומדינת ישראל. מדובר בשוט המיועד להצליף בו נגד המדינה, בעוד שהמצליפים הם שבחרו להפריד את עצמם על-ידי תביעת זכויות-יתר לעצמם, כלומר זכויות ללא נשיאה בעול החובות של המדינה. זוהי הגזענות שבה הם מאשימים אחרים, ואילו היהודים בוחרים להכות על חזיהם בתחושת אשמה, במקום להשיב מלחמה שערה.