נתניהו חולל מהפך פוליטי נוסף, והפעם ללא בחירות חדשות. בחושיו הפוליטיים המחודדים הבין שהציבור אינו שש, בלשון המעטה, לבחירות חדשות, ומאידך-גיסא אין לנתניהו ברגע זה של מהלך ההיסטוריה סיבה אמיתית להכניס את
כולנו למחול שדים פוליטי חדש. הואיל והחודשים הקרובים יהיו רגישים מאוד מבחינה מדינית, הוא שומר את קלף המשבר כ"אס" למקרה שידרש לו "מצנח זהב" פוליטי מסיבות פנימיות, חיצוניות או שתיהן. הדברים יכולים גם להשתבש, בין היתר מפני שפוליטיקה כמעט תמיד הינה התנגשות של קרחונים - החלק הנראה תמיד קטן בהרבה מהחלק המוסתר בעומק הים. אם נתניהו חותר הפעם "למהלך היסטורי", ייתכן מאוד שהמהפך שראינו עד כה הוא רק שלב אחד בתהליך מורכב יותר.
אילו הצליח לצרף את הרצוג לקואליציה, היה קונה לעצמו שקט מדיני זמני מול האמריקנים וכנראה גם מול האירופים, עד לבחירות בארה"ב. אולם, צירוף הרצוג יחייב מראית-עין לפחות "חצי-אמיתית" של מאמץ לבחינת הסיכוי להסדר אזורי. לנתניהו לא אצה הדרך, הוא מבין היטב שללא שינוי גישה יסודי אצל הערבים, לא ניתן לגשר על הפערים בין הצדדים, והוא איננו משוכנע ששינוי כזה כבר התחולל או מתחולל. ידידינו ויריבינו גם יחד ויתרו כבר מזמן על שיקול דעת ואיזון בגישותיהם, ודבר מלבד ויתורים ישראלים מרחיקי לכת
בכל מחיר לא ירצה אותם, לכן גם רעיון הוועידה הבינלאומית של צרפת הוא רעיון פסול מיסודו. שותף קואליציוני בכיר מן השמאל - "העבודה" או "
המחנה הציוני", אם לא יתפרק על-רקע ההצטרפות - היה קצר-רוח ותאב-תכלית כמעט בכל מחיר, כמו הערבים והמערב. מצב כזה יקשה מאוד על נתניהו את ניהול המו"מ והממשלה גם יחד. במקרה של משבר ממשלתי נוסף, הסבירות ל"פעולת-ענישה" מדינית מצד אובמה נגד נתניהו תגדל מאוד.
מפלגה נוספת בקואליציה הייתה משפרת את יציבותה האלקטוראלית, ואין מצב שלאחר כאבי הבטן של ההצטרפות השותף הקואליציוני מן השמאל היה נוטש את המסגרת לאלתר. הרצוג כמעט איבד את ראשו הפוליטי רק מפני שניהל מו"מ על הצטרפות; אילו פרש בידיים ריקות לאחר שהצטרף בקול ענות "גבורה", היה מוצא עמו "מושלך לכלבים", יחד עם תומכיו.
חלופה ריאלית
נימות הנכאים הנשמעות מוושינגטון, אירופה ומכיוונם של הערבים, לאחר שהתברר שכל צפי לוויתורים ישראלים מרחיקי לכת וחד-צדדיים הוא בנסיבות הקיימות יותר אגדה ממציאות, מעידות שאפשר מאוד שהתנאים להתקדמות מדינית אכן טרם הבשילו. אבל את הבדיקה חייבים לעשות בכדי שהצדק גם ייראה.
הפוליטיקה הישראלית מעולם לא הייתה מציאות אידיאלית והרה-ארגון האחרון אינו משנה זאת. הקואליציה החדשה מורכבת מגרעין ימני חזק, שבו הליכוד הוא המוקד, ושלוש מפלגות לווין קטנות עד קטנות בהרבה ממנו משלימות אותו - "
ישראל ביתנו" (5 ח"כים), "
הבית היהודי" (8 ח"כים) ו"כולנו" (10 ח"כים).
מספר נקודות במערך זה ראויות לתשומת לב מיוחדת: ראשית, כל שלוש המפלגות, לפחות בחלקן, נחצבו בצורה זו או אחרת מתוך הליכוד. בראש כל אחת מהמפלגות עומד איש ליכוד לשעבר, שרואה עצמו מועמד בפוטנציה לראשות הממשלה לאחר עידן נתניהו. לאף אחת ממפלגות אלה אין סיכוי להפוך במערכת הבחירות הקרובה או בזו שאחריה לחלופה ריאלית לליכוד ולהוביל בעצמה את גוש הימין. צירוף שלוש המפלגות בתוספת חיזוק של 5 ח"כים לפחות בבחירות או בבריתות פוליטיות יהפוך גוש משולב כזה לחלופה לליכוד, ויוכל להוביל את מחנה הימין בבחירות חדשות. מפלגות אלה מתמודדות על אותו אלקטורט בימין יחד עם הליכוד, במידה מסוימת עם
ש"ס, שגם היא חלק ממחנה הימין, ויחד עם רסיסי המפלגות מהימין שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות האחרונות (בעיקר ישי, כ-4 מנדטים).
הליכוד על 30 הח"כים שלו כיום, הגוש הנ"ל עם 23 ח"כים ועוד כ-4-3 ח"כים בגוש הימין בשילוב עם החרדים, מבטיחים לימין רוב קואליציוני בכנסת, גם אם יתחוללו שינויים מסוימים בתמהיל הפנימי של גוש הימין כולו. מכאן נובע שכל ראש מפלגה משלוש המפלגות הימניות השותפות לקואליציה הנוכחית, אשר טוען למועמדות לראשות הממשלה, יוכל לעשות זאת רק בחזית משותפת עם שאר
מפלגת הגוש (לפחות 25 ח"כים), או דרך חבירה לליכוד.
להערכתי, התמרון הפוליטי המעניין ביותר יתרחש אם תבוצע חבירה במסגרת
רשימה משותפת עם הליכוד של כל שלוש המפלגות יחד, עם אופציה לאיחוד מלא של חלק מהמצטרפות או של כולן, עם הליכוד, לגוש פרלמנטרי אחד גדול. אפשרות זו ככל שהיא נראית אוטופית על פניה, היא בכל זאת, כנראה, המהלך היחיד שיענה על הצרכים הבאים: א. שמירת השמאל באופוזיציה; ב. החלשת המרכז ("יש עתיד") ומשיכת קולות ממנו; ג. הגדלת מאגר המועמדים הרציניים לראשות הממשלה בגוש הימין, אחרי עידן נתניהו ו"בברכתו". ד.
בחירת יורש בהליך דמוקרטי פנימי, שיתן סיכוי לכל מועמד שינצח להשיג אמון ציבורי רחב, למהלך של חילופי דורות אמיתי. ה. מניעת קרעים ומשברים בגוש הימין, שרק הם עשויים לאפשר חזרה של השמאל לשלטון, על כל המשתמע מכך. ו. שינוי משמעותי של יכולת המשילות וכושר ההכרעה של הממשלה והכנסת בתחומים רבים שהוזנחו שנות-דור ויותר בגלל חוסר יציבות פוליטית.
קיים צורך דחוף לרפא את הקשר הגרוע וחוסר האמון הקיימים בין הציבור לפוליטיקאים ולמפלגות הפוליטיות.
הליך משקם ברוח האמור לעיל עשוי להיות מנוף חזק ומשכנע לתיקון אמון הציבור; האם באורח פרדוקסלי, דווקא משום כך - משום שהפוליטיקאים אינם שולטים בפוליטיקה אבל הפוליטיקה שולטת באופן מוחלט בפוליטיקאים - הוא לא יצא לפועל? - ימים יגידו.
"אם תרצו אין זו אגדה", אמר הרצל. זו משימה מורכבת לאין ערוך פחות, מן הצורך לחולל בשעתו את התנועה הציונית ולרתום אותה להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.
מדוע שלא נגלה עוד פרץ של אנרגיה לאומית חיובית ונחולל עוד קפיצה בדרך לביסוס מדינת היהודים?!