"ואולי בכל זאת טעינו? אולי לא בדקנו מספיק? אולי כן היינו צריכים להקשיב לדודה החורגת של האחיין הרביעי של בן הדוד השני של סבתא שאמר שהקשר הזה לא נראה לו?"
מצוות סוטה, המוזכרת בפרשתנו "נשא", היא אחת המצוות התמוהות ביותר בתורה. כל עניינה הוא לברר האם האישה שמרה אמונים לבעלה, וכל זה בצורה ניסית ופלאית: "וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה... וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ" [במדבר ה', י"ט-כ"ז]. ההשגחה האלוקית שבדרך כלל לא נחשפת לעינינו בצורה ברורה עוברת ממקומה הקבוע, מאחורי הקלעים, אל קדמת הבמה.
בעניינים מהותיים וחשובים במיוחד אין יד המקרה שולטת, מדובר בדברים רגישים וחשובים מדי. לדוגמא: התהליכים ההיסטוריים העוברים על עמנו. פרשת סוטה מלמדת אותנו שלא רק בדברים השייכים לעם ישראל כולו, אלא גם לבית ולמשפחה בישראל יש ערך וחשיבות עליונה כזאת שמצריכה התערבות אלוקית ניסית, עד כדי כך ש"שם הגדול שנכתב בקדושה... ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו" [ויקרא רבה; פרשה ט', סימן ט'].
עוד לפני שנולדנו, יצאה בת קול והכריזה: "בת פלוני לפלוני" [סוטה ב', א'], לבית ולמשפחה שלנו יש משמעות כבירה, לא יד המקרה היא זו שחיברה בינינו, הקשר שלנו עמוק ושורשי כל כך ולנו אסור לתת לשום גורם או משבר חיצוני לערער את האמת האלוקית והנצחית שנוכחת בבסיסו.
