ברק ובוגי עלו לאחרונה לכותרות כקוראים תיגר על שלטון הליכוד. שניהם חולמים על כורסאת עור הצבי, האחד רוצה שיקראו לו לשוב מהמדבר הפוליטי, והשני זה עתה יצא למדבר כזה ורוצה לשוב ולהיות לפחות ראש ממשלה.
נתחיל עם ברק, אדם שכבר בהיותו רמטכ"ל שאף ואף חתר להיות שר לפחות, אם לא ראש ממשלה, אחד מאבות הפוליטיזציה בצה"ל. ראש ממשלה שנכשל, שיש לו שיא גינס במדינה בלהיות זמן קצר של כשנה וחצי ראש ממשלה, עד שהועף על-ידי הציבור ממשרתו.
תמיד טענו כי הוא עילוי ויש לו ראש של מנתח מעולה, אלא שמסתבר שזה לא כך, הוא לוקה קודם כל ביחסיו האישיים עם אנשים, וגם בתחום הידע הצבאי הוא לא משהו, רק לפני חמש שנים ניבא כי תוך תשעה חודשים אסד יפול ויפסיד את שלטונו, אולם חמש שנים עברו ועדיין זה לא קרה.
שאיפות גדולות הוא גם "הצטיין" בניהול המו"מ עם עראפת על הסדר שלום ונכשל, כאשר קיבל מיד את האינתיפאדה השנייה ולא ניהל אותה מי יודע מה, ולא השכיל ליצור מערכת שתפסיק את האינתיפאדה. הוא בא למפלגת העבודה כנושא הבשורה הגדולה פעמים, אבל עזב אותה לאנחות כאשר נכשל.
בוגי הוא עוף מוזר, הוא פוליטיקאי קטן עם שאיפות להיות ראש ממשלה, רק אתמול היה שר ביטחון בינוני, וכאשר ברק היה שר ביטחון הוא תקף אותו נמרצות כי הוא רצה בתפקיד. מיד הפך לחביב התקשורת, כי כל אחד שקורא תיגר על ביבי הוא חביב התקשורת.
הוא וברק טוענים כי המצב במדינה גרוע, שסעים חברתיים, חוסר ביטחון אישי ועוד ועוד, אבל האם זה אכן כך למה אזרחי המדינה סקר אחר סקר אומרים בשיעור גבוה ביותר כי טוב להם במדינה, אינם רוצים לעזוב.
ובכלל האגו האישי בו בוגי אומר כי הוא מכוון רק לראש ממשלה הוא לא הפתרון, יש היום במערכת לפחות ארבעה כמוהו, ועד הבחירות יהיו עוד כמה, הגיע הזמן כי הגושים יתאחדו, כי הפיצול הזה גורם לשסעים. הוא גורם לצעדים בזבזניים, בעוד שאיחוד הכוחות יתן לממשלה, כל ממשלה, אורך נשימה לבצע פעילות לטוב הציבור כולו.