אותו שירות ביטחון, שהלהיט את מפלגת השלטון בנחיצות הממשל הצבאי לאוכלוסייה הערבית עד שנת 1965, אותו שירות ביטחון עמד מאחורי הזוועה של העלאת כל תושבי המעברה בכפר סבא באישון לילה על משאיות בחורף של שנת 1953.
אותו שירות ביטחון, שהלהיט את מפלגת השלטון בנחיצות מניעת חופש תנועה מאוכלוסייה ערבית במדינת ישראל, אותו שירות ביטחון עומד מאחורי זוועת הפינוי של מעברת עולים חדשים בעיקר מעירק, שזו ענישה קולקטיבית של כל תושבי המעברה בגלל מסוכנות כביכול של פעילות קומוניסטית במעברה, בלי שניתנה שהות לתושבים לאסוף את חפציהם. לפרופ' אברהם שטח, שחי במעברה באותם ימים וכיום מכהן כפרופסור למנהל עסקים בארה"ב באוניברסיטת דנוור בקליפורניה, אופן הפינוי הזכיר לו את הפוגרום ביהודי עירק. רק מה שקרה ב-1953 בוצע בהוראת ממשלת ישראל.
האמת שתוצאות הבחירות לכנסת השנייה בקיץ 1951 עוררו את שירות הביטחון לפעולה. המפלגה הקומוניסטית התחזקה בבחירות אלו וקיבלה מעל 27,000 קולות. כ-12,000 קולות יותר מאשר קיבלה לאסיפה המכוננת. 4% מאזרחי ישראל שלחו 5 נציגים לכנסת השנייה - 3 חברי כנסת יהודים: שמואל מיקוניס, מאיר וילנר ואסתר וילנסקה ו-2 חברי כנסת ערבים: תופיק טובי והסופר אמיל חביבי.
במהלך פעילותה של הכנסת השנייה גדלה הסיעה הקומוניסטית ל-7 חברי כנסת, כשהתווספו עוד 2 חברי כנסת לסיעת מק"י: ד"ר אברהם ברמן, משרידי הנהגת הלוחמים בגטו ורשה, וד"ר משה סנה, מי שהיה מפקד ההגנה טרם קום המדינה. באותה תקופה ניתן לזהות גלי אהדה למק"י בקרב חניכי תנועות נוער ציוניות ובמידה רבה מאוד גם בקרב צעירים, בעיקר צעירים משכילים, באוכלוסייה הערבית.
מתוצאות הבחירות לכנסת השנייה ניתן לראות גם גלי אהדה רבים למפלגה הקומוניסטית במעברות. במיוחד ניכרה השפעה רבה באותן מעברות המאוכלסות בעולים מעירק, כמו מעברת "עמישב" בפתח תקוה, ברמתיים, בפרדס כץ, בחירייה וכזאת הייתה גם המעברה בכפר סבא, שעל פינוייה הפתאומי כותב ד"ר דן גלעדי, ההיסטוריון של כפר סבא ומי שנולד בה: "הפתאומיות שבה בוצעה הפעולה מנעה מהעולים להבין את המתרחש וגם לארוז את חפציהם".
חרדה וטרור אין כל הצדקה מוסרית לקחת אוכלוסייה בליל חורף אחד ובאישון לילה להעלות את כולם על משאיות במעטה של סודיות וללא כל הסבר להעתיק אותם מהאוהל בכפר סבא ולהעבירם לאוהל או לפחון או לצריפון במעברה אחרת ברחבי הארץ, כי לדברי שירותי הביטחון קיימת "סכנה של פעילות קומוניסטית במעברת כפר סבא". ומדובר במעברה הסמוכה לגבול עם ירדן.
תיאורו של פרופ' אברהם שטח את אירועי אותו לילה בחורף 1953 הוא כתם שחור בהיסטוריה של שירותי הביטחון בישראל. וכך נראה הכתם השחור בעיניו של פרופסור אברהם שטח שחווה אותו בנעוריו במעברה - "רעש מנועים של הכוח התוקף שלרגע נשמע כמו טנקים משוריינים העלה חשש שבן רגע ימחצו את גופי הדק במיטתי הדלה".
לסופר
עיתון הארץ, עופר אדרת, אומר פרופ' אברהם שטח, "יצאתי מהצריף ראיתי שיירה של משאיות צבאיות, שוטרים וחיילים שהגיעו למעברה והחלו להעמיס עליהן כמה אלפי עולים חדשים מעירק, מאירן ומדינות צפון אפריקה. חרדה וטרור התלבשו עלי כמו בעת הפוגרום המוסלמי על ביתנו בעירק .. החיילים קיבצו את התושבים המבוהלים והדפו אותם לתוך משאיות ריקות, בלי לאפשר להם לקחת עמם את חפציהם".
לפרשה העצובה הזו יש גם ביטוי בספר "ימי כפר סבא - הכפר שהיה לעיר" תוך ציון העובדה על עדי ראיה שסיפרו על בהלה בקרב העולים ועל הפתאומיות בה בוצעה הפעולה שמנעה מהעולים להבין את המתרחש וגם לארוז את חפציהם, וכך, בליל חורף, ללא הסברים...".
בסיפור העצוב הזה יש גם הבזקי אור של מוסר. למרבה הצער, הבזקי אור של בודדים. אחד מהבזקי האור - כפי שעולה מפרוטוקול של ישיבות המועצה עליו שומרת ירדנה איזנברג, מנהלת המוזאון בכפר סבא - הוא יצחק שושני חבר מועצת כפר סבא המתריס נגד הפינוי הפתאומי ומגנה את "התגובה הבלתי הולמת של רבים מתושבי המושבה...".
אף לא קומוניסט אחד מתושבי מעברת כפר סבא הועמד לדין על קשר עם האויב, כפו שרמזו שירותי הביטחון. אך כדי לשבור השפעה של קומוניסטים בכפר סבא עלו שירותי הביטחון של ישראל אפילו על הטירוף המקרתיסטי, שהשתולל באותם הימים בארצות הברית.
הַפַּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט בְּמַעְבָּרַת עַמִּישָׁב
(השיר מוקדש לזכרו של יעקוב קוג'מן, אחד ממנהיגי המאבק של המעברות בשנות החמישים של המאה הקודמת, שנפטר לפני כמה חודשים )
אִמִּי הָיְתָה בַּשְׁלָנִית בַּמִּטְבָּח
בְּגַן הַיְּלָדִים שֶׁל אִרְגּוּן אִמָּהוֹת עוֹבְדוֹת בְּמַעְבָּרַת עַמִּישָׁב בְּפֶתַח תִּקְוָה
עִם עַרְפִלֵּי טֶרֶם-אוֹר עִם רוּחוֹת נֶאֱנָחוֹת עַל גַּבָּהּ
בָּאָה כָּל בֹּקֶר לְגַן הַיְּלָדִים בַּפַּחוֹן שֶׁצָּמַח עַל אֲדָמָה חוֹרֶגֶת
אֲדָמָה שֶׁחָרְשָׁה אֶת שְׁדֵה הַכַּלָּנִיוֹּת שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ בַּמּוֹשָׁבָה הַלְּבַנָּה
גִּדְּלָה פַּחוֹנִים שׁוֹקְעִים עֲרִירִיִּים בֵֵּין קִמְטֵי שַׁלֶּכֶת דּוֹמַעַת.
.
הַפַּחוֹנִים בְּמַעְבָּרַת עַמִּישָׁב
עָלוּ מִן הָאָבָק בַּקַּיִץ וּמִן הַבּוֹץ בַּחֹרֶף
לִבָּהּ שֶׁל אִמִּי עָטַף בְּפַחוֹן אֶחָד כְּרִיכִים לַאֲרוּחוֹת בֹּקֶר
אַהֲבָתָהּ לָשָׁה וְטִגְּנָה קְצִיצוֹת לֶחֶם בְּפֵרוּרֵי בָּשָׁר לַאֲרוּחוֹת צָהֳרַיִם
רוּחָהּ חִמִּמָה בְּמָרָק לְבָבוֹת יְלָדִים בִּימוֹת הַקָּרָה.
אֲנִי הַצַּבָּר מֵהַמּוֹשָׁבָה הַלְּבַנָּה
בְּנָהּ שֶׁל חֶדְוָה מֵאִרְגּוּן אִמָּהוֹת עוֹבְדוֹת
רָאִיִתי אוֹתָה בַּפַּחוֹנִים הַנָּעִים כְּעֶדְרִֵי סְפִינוֹת
מִיַּמַּת הַשָּׁרָב בָּהּ הַחֹשֶך עִוֵּר
לְיַמַּת הַקָּרָה בָּהּ הַחֹשֶׁך יִלֵּל .
בֵֵּּין בְּלוּיֵי עֶדְרֵי פַּחוֹנִים צְפוּפִים פְּרוּמֵי גַּגּוֹת קְרוּעִים
כּוֹרְעִים דּוֹלְפִים בְּאָחוּ בּוֹצִי פּוֹעִים פְּעוּרֵי פֶּה
אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הָעִירָאקִי
פַּחוֹן עָשִׁיר בִּסְפָרִים
מִמָּסָד מְבֻטָּן בְּרִגְבֵי אֲדָמָה
וְעַד טְפָחוֹת דְּמוּעוֹת מִגֶּשֶׁם נֶעֶרְמוּ לְלֹא סֵדֶר
טוֹלְסְטוי וְצֶ'כוֹב, גַּ'בְּרא אִבְּרָאהִים וְעָ'סָאן כַּנָּפָאנִי,
שֶׁקְסְפִּיר וְגֶטֶה, נָגִ'יב מַחְפּוּז וְרָ'גָה אַלְזָקָאק
מִילוֹנִים בְּעִִבְרִִית וּבַעֲרָבִית, אַנְגְּלִית וְצַרְפָתִית
עִתּוֹנֵי אֶלְאִיתָחָד, הַקַּפִּיטָאל שֶׁל קָרֶל מָארְכְּס
הַמָּנִיפֶסְט הַקּוֹמוֹנִיסְטִי וְסֵפֶר תנ"ך.
בְּתַקְלִִיט פְּלָסְטִיק חָרְשָׁה לָה הַמַּחַט
בֶֶּטהוֹֹבֶן וְצַיְקוֹבְסְקִי, פּוֹל רוֹבְּסוֹן וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה אוּם כֻּלְתּ'וּם.
אָהַבְתַּי אֶת הַפַּחוֹן שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט
יַחֲפָן כּוֹפֵר מֵעִירָאק שֶׁפַּחוֹנוֹ הֵבִיס תָּמִיד תּוֹגוֹת אִלְּמוֹת
מִיָּמִים מְסֻתָּתִים בַּעֲבוֹדוֹת דַּחַק מְנַוְּנוֹת חַיִּים וְאָדָם.
אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחוֹן הֶעָשִׁיר שֶׁל יַעֲקֹב קוּגֶ'מָן הַקּוֹמוֹנִיסְט הֶעָנִי.